המהפכה האמפירית
אלמונד קושר את המהפכה האמפירית באיזושהי מגמה לחשוף את המגמה הפוליטית האמיתית, מה שאפשר חשיפת שחיתות מוניציפאלית (הקשר בין הון ושלטון), אשר מסתבר כי הייתה מפותחת מאוד בפוליטיקה המערבית, וע"י כך חיזק מאוד את הטענה כי הנורמטיביות לא מראה את המציאות האמיתית (אלא רק את האידיאל), וחיזק את המוטיבציה לחפש דרכים חדשות לבחון את הפוליטיקה: כמרקם של קבוצות לחץ וקבוצות אינטרסים והמאבק ביניהן. זהו מימד חדש של הפוליטיקה, אשר לא ממש ניתנה לו תשומת לב לפני כן. דוגמא לכך ניתן לראות בחוק מדינה מסוים, אשר יכול להיראות חיובי מבחינה נורמטיבית, אך מחקר מעמיק תוך הכרה בקיומן של קבוצות לחץ, יכול ללמד אותנו על חקיקה בכיוון מסוים שמקורה ברצון להיטיב עם קבוצה מסויימת. כלומר, חוק שיכול להיות "יפה על הנייר" (מבחינה נורמטיבית), אך לא יעמוד במבחן המציאות.
כל התהליכים הללו בהתפתחות מדע המדינה גרמו לכך שקהילת מדע המדינה הינה כיום הקהילה הגדולה ביותר במדע, בעלת עיתונים ופרסומים מקצועיים רבים, וברגע שמדע המדינה הפך מעיסוק של מס' מצומצם של חוקרים למערכת מחקרית שלמה, יש לכך חשיבות בינ"ל גדולה, המתבטאת במנגנון שיפוט בינ"ל (לכל פרסום מדעי חשוב שיוצא, למשל), הקובע, בין היתר, את הסטנדרטים המחקריים של מדע המדינה
- · הרקע להתפתחות מדע המדינה: מבט היסטורי
נקודת ההתחלה היא ביוון העתיקה והפילוסופיה היוונית, כאשר העיסוק הוא בפוליטיקה במובן המצוי, ולא במובן הפילוסופי של המילה. יש לזכור כי עד ראשית המאה ה-20 הפוליטיקה הייתה עניין של בודדים, מכיוון שהאדם התעסק בענייניו האישיים וקשה ל להתעסק בעסקי ציבור.
יוון העתיקה המאה השישית עד הרביעית לפנה"ס, חשוב זכור כי מדברים על ערי המדינה, ערי ה"פוליס", נשים עבדים, זרים אינם שייכים לפוליטיקה. אפלטון עוסק ברצוי, תוך הצגת הדגם של המדינה בעיניו, כאשר המלך הפילוסוף הוא העומד בראש המדינה, המעמד השני הוא השומרים, והמעמד השלישי הוא מעמד האיכרים והעובדים. השומרים והפילוסופים מקדישים את עצמם לטובת הכלל. ניתן למצוא אצל אפלטון התייחסות למצוי דרך השוואה לרצוי, עולם של אידיאות שבו נמצאים הדברים כפי שהם צריכים להיות, לעומת הדברים כפי שהם.
- אריסטו התמקד בפוליטיקה כפי שהיא ב"פוליס", כל מהות האדם היא בשביל ה"פוליס" ולא ניתן להפריד את האדם מהפוליטיקה, תפיסה של הרצוי, כאשר התפיסה היא דרך נקודת מבט זו.
המיון בין שני ההוגים, הוא בבחינת השלטון, שלטון אחד הוא שרירותי טירניה, מוגבל, אריסטוקרטיה. המיון הוא ראשוני, של משטרים והוא מתייחס גם למשטרים של ימינו. שלטון דמוקרטי שרירותי הוא שלטון הרוב שיכול להרוס את המיעוט. שלטון דימוקרטי מוגבל אינו יכול לרמוס מיעוט. ידוע כי אריסטו התכוון לעשות השוואה בין 158 ערי מדינה, דבר המזכיר את הפוליטיקה ההשוואתית של המאה -20. התפיסה של האיזונים של אריסטו ישנה גם כיום בנוגע להערכת משטרים. איזון בין משטר מיעוט העשירים לבין משטר הרוב העני, יש לאזן בין המשטרים (לא בידי המיעוט העשיר, ולא בידי הרוב העני).
ידוע כי יש מקומות שהינם איים ואינם מייצגים את שלטון הרוב, אלא ייצוג מקצועי. הגבלה של שלטון העם ע"י אריסטו.
- המורשת היוונית נכנסה לתקופה הרומית, אם כי אין יותר את רעיון ה"פוליס", האדם כחיה פוליטית, הפוליטיקה מתערבבת בדת, אך ישנו את המשטר המעורב, משטר של איזון, והיסטוריונים מסבירים כי נפילתה של רומא היא עקב הפרת האיזון. היוונים והרומים מימשו את הרצוי והמצוי עפ"י תפיסות נורמטיביות (הפוליטיקה כפי שהיא מיוצגת).
תקופת ה"רנסנס", מקיאוולי אשר הפריד בין הרצוי למצוי, הוא הסביר את הפוליטיקה כמערכת שיש לה חוקים משלה, מערכת שהיא הסיבה הראשונה. מקיאוולי הבחין את הפוליטיקה מהדת. ניתן להגיד כי מכתביו אפשר להבין כי הוא טוען שהמטרה הראשונית היא לשלוט. מקיאוולי הינו יועץ פוליטי, הוא מפריד בין הנורמות לבין דרך הפעולה בעולם האמיתי. חשוב לציין כי מקיאוולי חי במאה ה-15, עדיין המפכה המדעית הייתה בצעירותה, אנו מסתכלים על העבר, מקיאוולי מסמן את ההפרדה בין מוסר ודת מצד אחד ופוליטיקה מצד שני. אנו בוחנים זאת כיום ממבט על כתביו של מקיאוולי בראייה נוכחית.
מאז ניקולו מקיאוולי, במאה ה-18 ישנה את המהפכה המדעית אשר עושה את ההבחנה בין הרצוי למצוי, אך יותר בטבע. התגלית הראשית היא שכדוה"א אינו במרכז היקום, אלא מסתובב.
הוגי דיעות רבים ובולטים פעלו בתקופות האלו כאשר הם עמדו בין היתר על דיעותיהם של ההוגים היווניים. המדינות החלו לקום, מדינות שיש להן שליט (מלך), מונופול על הכוח. ישנם פילוסופים שמתחילים להצדיק את הסדר החדש שכיום אנו קוראים לו מדינה. ישנם מספר חוקרים המצדיקים זאת, כמו הובס, שטוען כי אנו צריכים את המדינה מתוך כך שהמצב האלטרנטיבי גרוע עוד יותר. לוק טוען כי בני האדם חופשיים אך מוותרים על חירותם למען חירויות אחרות, ההסתכלות של ההוגים היא לכיוון הנורמטיבי. עפ"י וובר למדינה המודרנית יש את המונופול על כוח הכפייה, שהיא הסמכות היחידה לכוח היא בידי המדינה, בניגוד לימי הביניים, בהם היה מלך שיצא עם כמה אצילים ללחימה. לוק היה אדם ליברלי\ וטען כי האדם נולד חופשי, יש לו זכויות מעצם טבעו, מכך שהוא חופשי, האדם מוותר על חלק מהזכויות כדיי שחלק אחר מהם יתממש, אנו חיים תחת שלטון אך השלטון הוא מוגבל. עיקר העיסוק הוא פילוסופי, אך יש התייחסות יותר מפורשת למצוי. מונטסקייה מתייחס למשטרים קיימים בני זמנו, הוא ידוע בתור זה שטען להפרדת רשויות, פיזור הכוח מריכוז במקום אחד, מערכת האיזונים ובלמים. בתקופה של מונטסקייה עדיים יש מונרכיה, אך הוא מייצג את בעלי הרכוש, הוא מתייחס למודל קיים אך התוצר שלו הוא של דוקטרינה פילוסופית. היו הוגים שעסקו בפרקטיקה, המילטון, הם לקחו מהפילוסופים טיעונים לגבי המשטר שהם רצו, וכך ניתן להבחין כי בחוקה האמריקאית של המאה ה-18 ישנו את רעיון האיזונים והבלמים. באותה תקופה לא היה מודל של משטר פרלמנטרי, והנשיא היה כמו מלך, פרלמנט שהוא בית הנבחרים, והסנאט שהוא לא נבחר ישירות.
- כתבי אבות החוקה האמריקאית "הפדרליסט" אלו כתבים של אנשים שעוסקים בפרקטיקה, עוסקים בסוג המשטר שהם רואים לנכון לעצב. במאה ה-19 ישנם הוגים מאוד מרכזיים הגל, מרקס. שניהם ניסו להסביר את ההתפתחות לעבר הקדמה. מרקס ראה את המאה ה-19 כתקופה שהיא קצת לפני "קץ ההיסטוריה". מרקס ראה את ההיסטוריה כמלחמת מעמדות, הוא טען כי ההיסטוריה מתקדמת לכך שמעמד מחליף את המעמד הבא, והמעמד מתרחב, אריסטוקרטיה מוחלפת ע"י בורגנים, שמוחלפים ע"י מעמד הפועלים. מרקס טען כי ההיסטוריה תיגמר בכך שיהיה שוויון מלא בין כל בני האדם. הגל ומרקס מייחסים חוקיות לגבי ההיסטוריה, החוקיות איננה נורמטיבית. באותה מאה ישנה ראשית לימוד המוסדות, בעיקר משפטים, סוציולוגיה (עיסוק בחברה), ללא עיסוק להפרדת הנורמטיבי. המאה ה-19 מתאפיינת במהפכה תעשייתית, מעבר לערים. ישנם הטוענים כי במאה ה-19 גילו את החברה. השינוי הוביל להסתכלות על החברה
- הוגה דיעות חשוב שנחשב לפילוסוף, שעסק בעבודה אמפירית, צרפתי, טוקוויל, נסע לארה"ב חזר וכתב ספר נורמטיבי על כיצד יש לעשות את הדברים. טוקוויל מספר על תצפיות, הספר מנסה להסביר כיצד ארה"ב שונה ומצליחה יותר בדמוקרטיה. ניתן להגיד כי עד היום משתמשים ברעיונותיו של טוקוויל לחוזק הדימוקרטי של ארה"ב.
ניתן להגיד כי במאה ה-19 גילו את הכלכלה, הכוונה היא שהמוטיבציה הבסיסית מפרידה בין מוסר, פעילות עפ"י ערכים, לבין כלכלה.
- כיום אנו מדברים על הפוליטיקה כתחום נפרד כשאנו יודעים למה אנו מתייחסים, אך יודעים כי יש חפיפה בין תחומים (גדר ההפרדה כנושא כלכלי, פוליטי).
