תולדות הפילוסופיה החדשה: המדע החדש

המדע החדש- סיכום

תולדות הפילוסופיה החדשה – סיכומים

צמיחת המדע החדש

המדע החדש נקשר באופן הדוק עם מה שמכונה "התקופה המודרנית" (חברה יותר טכנולוגית-מדעית). החשיבות לגבינו של השינוי בתפיסת העולם בפילוסופיה היא ב-2 מובנים:

1)       חלק מהפילוסופים של העת החדשה עסקו באופן פעיל בחקר מדעי מודרני (בייקון, דקארט, לייבניץ). כמעט כל הפילוסופים היו תומכים נלהבים של המדע החדש (לוק, קאנט)

2)       בפילוסופיה היוונית אחת השאלות המרכזיות היתה סוגיית "היש" (=אונטולוגיה). לעומת זאת הפילוסופיה החדשה התעסקה באופן דומיננטי יותר בסוגיות שקשורות בתורת ההכרה (איך אנחנו יודעים בוודאות דבר כלשהו, איך אני מכיר את העולם). התחום של המדע התעסק ב'איך העולם בנוי', והפילוסופיה השאירה למדע עיסוק זה. נוצר קשר הדוק בין המדע החדש לפילוסופיה.

מאפייני המדע החדש:

1. דחייה מוחלטת (הדרגתית) של תפיסת הטבע האריסטוטלית.
2. מכניזציה של הטבע. דחייה של הסברים תכליתיים (יש נסיון לתת הסבר מכני לכל תופעה, זהו אידיאל שנשמר עד היום למעשה, ולהמנע מהסברים תאולוגיים).
3. הפרדה בין תפיסה של בני אדם לבין אובייקטים. לדוגמא: אבחנה בין התופעה האנושית של ראיית צבעים, לבין מאפייני אורכי הגל שמוקרנים מהחומר והם היסוד לכך.
4. מתימטיזציה של הטבע.

אם מסתכלים על המדע החדש ניתן לזהות שורשים שלו כבר בימי הביניים. ניתן לזהות מספר תחנות מכריעות בהתפתחות המדע החדש:

1)       נקודת המוצא: 1543, פרסום הספר "על הסיבובים" ע"י  קופרניקוס.

2)       נקודה סופית שבה ניתן לומר ש"הושלמה המהפכה" – 1687, פרסום הספר "העקרונות המתמטיים של הפילוסופיה של הטבע" ע"י ניוטון. תשומת לב כי כמו בעת העתיקה, בתחילת העת החדשה אין אבחנה ברורה כפי שמוכרת היום לגבי חלוקה בין שני התחומים – פילוסופיה ומדע. אם כבר קיימת הפרדה, היא בין עיסוק טכני לעיסוק תאורטי.

קופרניקוס מציע תמונת עולם לפיה כדור הארץ מסתובב סביב השמש. לעומת זאת, התפיסה האריסטוטלית היתה הפוכה – כדור הארץ במרכז והשמש והכוכבים מסתובבים סביב כדוה"א. בתפיסה של אריסטו האדם נמצא במרכז היקום, ואילו בתפיסה החדשה האדם נזרק למקום קטן בשולי היקום.

אצל אריסטו יש אבחנה חד משמעית בין עולם תת ירחי ועולם על ירחי. בעולם התת ירחי (כדוה"א + אטמוספירה), יש שינוים והתהוויות. לעומתו, בעולם העל ירחי יש סדר, תנועות מעגליות של כוכבים, ואין בו שינוי. העולם התת-ירחי מורכב מ-4 יסודות: אויר, אש, מים ואדמה.לפיו, החומרים הללו מעורבבים אחד בשני והדבר יוצר את אי הסדר. לכל אחד יש מקום טבעי, אבל הערבוב יוצר את הבלאגן.  ההסבר המכני הוא הסבר של תנועה – גופים שואפים להגיע למקומם הטבעי. בתחום העל ירחי ישנו חומר אחר, חמישי, שקרוי 'אתר'. התנועה בו עולם העל ירחי מוסברת באופן תלאולוגי, והעולם לפי אריסטו הינו סופי (במובן של מרחב).

נקודות שהשתנו הודות לקופרניקוס:

1)       השמש במרכז וכוכבי הלכת מסתובבים סביבה.

2)       לא ניתן להניח עולם סופי: זאת הוא הסיק מתוך תצפיות על כוכבים וגילוי כוכבים בעלי מרחק עצום.

התגלעו 2 בעיות עיקריות עם התפיסה החדשה:

1)       התנגשות עם העובדה שחפצים שנזרקים באויר לא ממשיכים במהירות גבוהה (אי הכרת תורת היחסות).

2)       סותרת את התמונה התנ"כית – "שמש בגבעון דום ….".

במאה ה-17 קרו מספר ארועים שעזרו לבסס את תפיסת העולם הזו:

1)       האסטרונום קפלר, שהתשתמש בהרבה תצפיות, ניסח במאמץ רב מספר חוקים לתנועת כוכבי הלכת (למשל שתנועת הכוכבים הינה אליפטית כאשר השמש נמצאת באחד הקטבים של האפליפסה). חוקי קפלר הינם מתמטיים.

2)       גלילאו גלילאי, שתרם תרומה אדירה למדע, עשה שימוש נרחב בטלסקופ וגילה עובדות חדשות – שהעולם העל ירחי אינו סטטי, קיימים כתמי שמש, לכוכב צדק ישנם גם כן ירחים.

3)       חוק האינרציה שמנוסח עוזר להפריח את תורתו של אריסטו. אריסטו זיהה תנועת גופים ככאלה שמאיטים מטבעם. חוק ההתמדה קובע כי גוף ימשיך לנוע באותו כיוון ובאותה מהירות כל עוד לא הופעל עליו כוח נגדי. באמצעות חוק האינרציה גלילאו מסביר איך קורה שכדור שנזרק באויר יחזור ליד שלנו.

4)       ניוטון מארגן את החוקים שמסבירים את תנועות הגופים על גבי כדור הארץ, ואלה משמשים להבנה טובה של תנועת הכוכבים. ניוטון הראה שאת חוקי קפלר אפשר לקבל באמצעות חוקי התנועה שלו ובאמצעות חוק הגרביטציה. בכך הוא קבר למעשה סופית את תמונת העולם שצייר אריסטו: אין את ההפרדה בין העולם העל ירחי / תת ירחי, ולכל תנועה יש הסבר לא תכליתי.

ניכרות 2 מגמות יסוד שמלוות את המדע החדש:

1)       מגמה יותר אימפריציסטית ורציונליסטית – קוראת להתחיל את המדע מתוך תפיסה חושית ותצפיות מדויקות על היקום.

2)       מגמה שמבקשת לחפש כיוונים יותר פילוסופיים – מטאפיזיים חלופיים לאלו של אריסטו.