לפי אריסטו כדי להגיע לטוב העליון יש לעסוק במדע המדינה. המדע המדיני והאתיקה הם למעשה שני צדדים של אותה המטבע. שניהם עוסקים בצידוק הרציונאלי של הצידוק האנושי.
רמת הדיוק של מדע המדינה והאתיקה
אריסטו מייד מזהיר אותנו בהערת אתגר, (עמ 16), המדע המדיני והאתיקה הם הרבה פחות מדויקים מהמדעים המתמטיים. כשנחקור את הפעולה האנושית והצידוק לה, אי אפשר לצפות לאותה רמת ביסוס והנמקה כמו לזו של המדעים, הסיבה לכך היא שמדע זה הוא הרבה פחות פורמאלי ומצד שני הוא הרבה יותר קשור לענייני ניסיון אנושי, הערכה אנושית, הערכה חברתית, שהם עניינים שפחות ניתנים לכימות או לניסוח לוגי פורמאלי. תמיד בתחום האתי עורב לפתחנו המכשול של הרלטיביזם. אין לנו טוב או אמת אחת יש מחלוקת בתחום האתי הערכי, הפוליטי ולכן אנו מתפתים לחשוב שכל עולם הערכים הנורמטיבי הוא חוק. Nomos- עניינים ערכיים הם עניינים קונבנציונאליים ואין אובייקטיביות במובן הפילוסופי לגביי נורמות. אריסטו דוחה מכל וכל מחשבה זאת, אך הוא מודה שזה תחום מעורפל יותר. מה שביכולתנו לעשות זה להגיע להכללה ולנסח כללים שהם ברמה של קרוב.
ניסיון בפעילות אנושית
הערה נוספת שלו, דווקא משום שהאתיקה והפוליטיקה נוגעת לערכים וערכים קשורים לניסיון חיים, ניסיון בפעילות אנושית שדורשת הצטברות ולא הכרה קוגניטיבית ברגע אחד. הכרה במעשי צדק לוקח זמן להבין ולהסביר, בניגוד למשפט מתמטי. אריסטו אומר לתלמידיו שיש להגיע לרמת בגרות מינימאלית כדי להבין את נושא הרצאותיו- אתיקה, אדם שאין לו עוד מספיק חוויות לא יוכל להבין את מה שאני אומר. שני הדברים הללו משלימים זה את זה, אתיקה לא מגיעה לרמת דיוק כמו במדעים, אך מצד שני גם לא ניתנת להבנה ברגע.
לעת עתה אנו לא יודעים מהו, אך אנו יודעים שהוא נותן צידוק ברמה הפוליטית. הוא עוסק במדע המדינה. אריסטו נוקט במתודולוגיה שהיא מנוגדת למתודולוגיה של קאנט. לדוגמא, אריסטו אומר שהוא רוצה להתחיל לחשוב על עניינים מוסריים ולכן עליו לבדוק את הדעות הרווחות. את האינטואיציה, השכל הישר, בניגוד למתמטיקה שבה אף פעם לא מתבססים על דעתו של האדם הסביר, הנאור, הפשוט. כמובן שזה לא כל העיסוק באתיקה, הוא רק רוצה להתחיל בדעות הרווחות כדי להצדיקן ולעגן בשיטה כוללת ואחר כך להגיע לדיון הפילוסופי.
