אסתטיקה – סיכום: מרקסיזם ואסתטיקה

מרקסיזם ואסתטיקה

נקודת מוצא וסיום: האמנות כפופה לפוליטיקה.

מארקס: התפתחות האנושות משולה להתבגרות של ילד (מחברה שבטית לפיאודליזם, קפיטליזם ולבסוף קומוניזם) ועימה מתפתחת האמנות כתוצר של החברה. לפיכך האמנות של ההווה צריכה לעלות על אמנות העבר.

מכך נובע: האמנות אינה מעבירה אמיתויות קבועות על-זמניות, וכל דור צריך להתאים את האמנות שלו למצבו המיוחד.

בסיס ממשי: הפעילות הכלכלית, ייצור הסחורות.

בניין על: פעילויות חברתיות: חוק, חינוך, דת ואמנות.

הבסיס הממשי קובע את התצורה של בניין העל. (בחברה קפיטליסטית האמנות מאדירה אינדיבידואליזם, למשל). האידיאולוגיה של חברה מתבטאת בפעילות הכלכלית ומשתקפת בבניין העל והאמנות (מידת הסבילות של האמנות משתנה בתפיסות שונות, אנגלס טוען להדדיות מסוימת, בניין העל כמשפיע כמו גם מושפע על הבסיס הממשי)

האמנים מקבלים אחריות על המאבק החברתי, אך התפיסה המרקסיסטית מציבה בפניהם שתי אפשריות: בעד או נגד המהפכה הפרולטרית.

-המרקסיזם נוטה לכפור ברעיון של שיפוט אמנות בפני עצמה אלא תמיד ע"י ערכים חיצוניים לה.

ריאליזם

בשל תפיסת האמנות ככלי חינוכי, נחשב הריאליזם לסוג האמנות הרצויה בשל נגישותו להמונים ובשל תפיסות הדומות לאלו של אפלטון.

-אין "אמנות לשם אמנות"

-האמן הוא "מהנדס נפשות בני האדם" (מכאן נגזר: האמנות יכולה לעצב תפיסה) וצריך לעשות זאת בהתאם לתכתיבים פוליטיים, כלומר "ליישר קו" עם האג'נדה הפוליטית. (ז'דאנוב).

-כמעט ואין מקום לאמנות כבידור.

ז'דאנוב מול סארטר: תעמולה מטעם המדינה (ז'דאנוב) מול סופרים המגלים מעורבות מיוזמתם (סארטר).

קוטביות: יש אמנות טובה ויש אמנות רעה.

הטונליות במוסיקה כמדד לתקינות חברתית.

תיאורית ההשתקפות (פלכאנוב)

האמנות "מקליטה" מגמות חברתיות.

-אמנות מופשטת אינה יכולה לבקר את תחלואי החברה, ולמעשה היא משרתת את החברה הבורגנית.

ניאו-קלסיציזם: שילוב של אמנות ככלי מחנך ובידורי. "ענג ולמד".

הריאליזם הביקורתי (לוקאץ')

-דרך להערכת יצירות מנקודת ראות מרקסיסטית.

-מפריד בין "מודרניזם מנוון" המתמקד בניכור לבין "ריאליזם ביקורתי" המציב את האדם בהקשר חברתי.

אנטי-ריאליזם

תנועה הכוללת את ברתולד ברכט, ולטר בנימין, הדאדא והסוריאליזם נטו למודרניזם ככלי לעורר את העם ולהתנתק מדפוסי חשיבה ישנים.

-האמנות אינה משקפת את המציאות כפשוטה, אלא בוחרת מה לשקף וכיצד. האמנות מבארת את המציאות ועושה זאת על רקע חברתי.

נסינות צורנית יכולה לעודד מחשבה ולא רק לבצר אנשים בעמדתם.

טונליות היא תודעה כוזבת. השינויים במוסיקה (הא-טונליות של שנברג) נתפסו על ידי תיאודור אדורנו (אסכולת פרנקפורט) כחלופה לשמרנות מתבצרת שאינה מבטאת את החיים של המאה העשרים (תיאורית ההשתקפות) ומטיפה כנגד שינוי, כפי שהתבטאהבניאו-קלאסיות של סטרווינסטקי (דביקה במסורת קודמות).

-שינוי ופיתוח באמנות מבטאים ומאיצים דחיית מסורות ארכאיות ושינוי במציאות. למעשה: הצלילים של המאה ה-19 יותירו אותנו בפוליטיקה של המאה ה-19, חידוש יניע אותנו קדימה אל המאה ה-20. יחס הדדי בין מהפכה בכלכלה ובחברה למהפכה באמנות. הטונליות היא אליטיזם, הא-טונליות היא המהפכה.

המרקסיזם הסטרוקטורליסטי

אלתוסר מפריד בין אידיאולוגיה (אמונה) ומדע (ידיעה) בדרך של "קרע אפיסטמולוגי" , ומציב את המרקסיזם בתחום המדע. האמנות אינה מעניקה ידע, אך יש לה זיקה אליו.

משרי: טקסטים מפיקים אידיאולוגיה באותה מידה שהם משקפים אותה. האידיאולגיה אינה מסוגלת להכיר במגבלות עצמה (הקפיטליזם רואה בתחרות גורם נכון ו"טבעי", נקודת מוצא, ואינו שואל אם הוא נכון או לא, המדע (והמרקסיזם) כן).

סיכום מורחב: מרקסיזם ואסתטיקה

אסתטיקה- מבוא פילוסופי – סיכום

סיכומים אקדמיים

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: