השיר "ישנה בחיק ילדות" של ר' יהודה הלוי הוא פיוט מסוג "רשות לנשמת", אשר נועד לשמש פתיחה לפיוט המרכזי "נשמת כל חי", הנאמר בשחרית של שבתות וחגים. פיוטים מסוג זה מבטאים את התחינה של האדם לשוב אל מקורו הרוחני – אל האלוהות – דרך התעוררות פנימית והתמסרות לתפילה ולדרך החיים הדתית. הפיוט שלפנינו עוסק בהתעוררות רוחנית של האדם, דרך פנייה ישירה לנשמה – כמוה כדיאלוג פנימי של האדם עם עצמו.
הדובר פונה אל נשמתו בטון תקיף ונחרץ, ומוכיח אותה על כך שהיא "ישנה", כלומר – שקועה בשגרת החיים החומריים ובאשליית הנעורים והזמן האינסופי. הוא מדמה את מצבה לזה של תינוק הנרדם בחיק אמו – סמל לתלות ולחוסר בשלות רוחנית. בעזרת מטאפורות כמו "נעורים כנעורת ננערו" ו"רסיסי לילה", הוא מצביע על זמניות החיים ועל כך שהזמן אוזל, ממש כמו סיבי פשתן העפים ברוח או טל הלילה המתפוגג עם הזריחה.
בבתי השיר השונים, הדובר מדריך את נשמתו לעזוב את ההרגלים החומריים ולצאת ממצבה הפסיבי. הוא קורא לה "התנערי", "דאי כדרור", "רדפי אלוהייך" – פקודות שמביעות דחיפות ונחישות. הנשמה, לפי השיר, איננה רק כוח פנימי, אלא מהות אלוהית שנשלחה מגבוה, ותפקידה הוא לשוב ולהתאחד עם מקורה – עם הבורא. הדימוי המרכזי של הציפור החוזרת אל מחוז חפצה מופיע שוב ושוב, ומשמש סמל לנפש המשתחררת מכבליה וממריאה לעבר האמת הרוחנית.
הפיוט עשיר בלשון פיוטית: מטאפורות (כמו "מלאכי שיבה" לשערות הלבנות כסימן להזדקנות), דימויים (כמו הנשמה כציפור דרור), שיבוצים מן המקרא (כמו "למתי תשכבי?" מתוך ספר משלי), צימודים לשוניים (כמו נעורים/נעורת/ננערו), והאנשה של הנשמה כישות שמסוגלת לבחור, להבין ולפעול. הפיוט אף בנוי באקרוסטיכון – יהודה – דבר המעיד על זיקה לשירה הדתית המסורתית.
לסיכום, "ישנה בחיק ילדות" הוא שיר מעורר, נוקב ומטלטל, המבקש מן האדם הדתי להתבונן פנימה, להבין את זמניות הקיום, ולבחור בחיים של התעלות רוחנית. הוא מבטא את התפיסה היהודית שהנשמה ניתנה לאדם מאת הבורא, ועל האדם החובה להשיבה אליו מתוך תשובה, תפילה וקיום מצוות. בכך, השיר משמש תמרור התעוררות לנפש המבקשת לשוב אל מקורה.
