המהפכה הצרפתית (1789–1799) הייתה תקופה של שינויים דרמטיים בהיסטוריה הפוליטית, החברתית והתרבותית של צרפת. מאחורי האירועים הסוערים עמדו דמויות מפתח שהובילו, עיצבו ולעיתים אף נפלו קורבן למהפכה. דמויות אלו הגיעו מרקעים שונים – פוליטיקאים, אינטלקטואלים, עיתונאים ומהפכנים – וכל אחת מהן השאירה חותם משמעותי על המהפכה הצרפתית ועל התהליכים שהתפתחו בעקבותיה.
מקסימיליאן רובספייר (1758–1794) – איש הסגולה והטרור
מקסימיליאן רובספייר היה אחד המנהיגים הדומיננטיים של המהפכה, והפך לסמל של הרדיקליות המהפכנית. הוא היה חבר במועדון היעקובינים וקידם מדיניות של רפובליקניזם טהור, שוויון זכויות ושלטון העם. רובספייר דגל ברעיון "הטרור המהפכני" – תקופה שבה הוצאו להורג אלפי אנשים שנחשדו כמתנגדי המהפכה, כולל המלך לואי ה-16 ומלכתו מארי אנטואנט.
למרות כוונותיו האידיאליסטיות, משטר הטרור שהנהיג הפך אותו לדמות שנואה, וב-1794 הוא עצמו הוצא להורג בגיליוטינה לאחר הפיכה פוליטית נגדו.
ז'ורז'-ז'אק דנטון (1759–1794) – נואם המהפכה
דנטון היה עורך דין וכריזמטיקן שנחשב לאחד הדוברים הרהוטים והבולטים של המהפכה. הוא היה ממובילי ההתקפה על ארמון טווילרי ב-1792, שהביאה להפלת המלוכה ולהכרזת הרפובליקה. דנטון היה דמות מפתח בוועד לשלום הציבור – הגוף שהנהיג את צרפת בתקופת הטרור.
עם הזמן, הוא החל לקרוא לסיום האלימות ולהתמתנות במדיניות ההוצאות להורג. בעקבות זאת, הוא הסתכסך עם רובספייר, וב-1794 נשלח בעצמו לגיליוטינה. מילותיו האחרונות, "אל תבזבזו זמן – הראו את ראשי לעם, הם לא ראו כמוהו!", הפכו לאגדה.
ז'אן-פול מארה (1743–1793) – העיתונאי של המהפכה
מארה היה רופא שהפך לעיתונאי פוליטי קיצוני ועמד מאחורי העיתון L'Ami du peuple ("ידיד העם"). הוא הסית נגד אויבי המהפכה, קרא לאלימות והפך לדמות מעוררת השראה אך גם שנויה במחלוקת.
ב-1793, הוא נרצח באמבטייתו על ידי שרלוט קורדיי, אשה שראתה בו מסית קיצוני המסכן את יציבות צרפת. מותו הפך אותו לקדוש חילוני של המהפכה, והציור המפורסם מות מארה של ז'אק-לואי דויד הנציח את זכרו.
לואי ה-16 (1754–1793) ומארי אנטואנט (1755–1793) – נפילת המלוכה
לואי ה-16, המלך האחרון של צרפת לפני המהפכה, נתפס כשליט חלש ולא החלטי, שלא הצליח להתמודד עם המשבר הכלכלי והחברתי שפקד את המדינה. ניסיונותיו לרפורמה כשלו, וב-1791 הוא נתפס בניסיון בריחה כושל שניתק את הקשר הסופי בינו לבין העם.
בינואר 1793 הוצא להורג בגיליוטינה, ואחריו, באוקטובר של אותה שנה, הוצאה להורג גם אשתו, מארי אנטואנט, שהפכה לדמות שנואה בשל חיי הפאר שלה וניכורה מהעם.
נפוליאון בונפרטה (1769–1821) – יורש המהפכה
למרות שנפוליאון לא היה בין המובילים הישירים של המהפכה, הוא הפך להיות אחת הדמויות המרכזיות שעלו בעקבותיה. כמפקד צבאי מוכשר, הוא ניצל את הכאוס הפוליטי שלאחר המהפכה כדי להשתלט על השלטון. ב-1799 הוא ביצע הפיכה שהביאה לסיום תקופת הרפובליקה ולהקמת שלטון קיסרי תחתיו.
נפוליאון שילב בין עקרונות המהפכה לבין סמכות ריכוזית חזקה, ובכך המשיך לקדם חלק מהרעיונות המהפכניים, אך גם ביסס מחדש את השלטון הריכוזי בצרפת.
ראו גם: אירועים מרכזיים במהפכה הצרפתית
