המהפכה הצרפתית הייתה לא רק אירוע פוליטי מכונן, אלא גם צומת דרכים תרבותי ורעיוני ששינה את הדרך שבה בני אדם תופסים את עצמם כחלק מהקהילה הפוליטית שלהם. אחד מהתהליכים המרכזיים שהמהפכה האיצה היה התגבשות הרעיון הלאומי המודרני. אמנם רגשות של זיקה לקהילה ולזהות קבוצתית קדמו למהפכה, אך רק בעקבותיה קיבלה הלאומיות צורה אידיאולוגית מובחנת ומסגרת פוליטית ממשית.
הרס הסדר הישן והולדת הריבונות הלאומית
לפני המהפכה, צרפת הייתה ממלכה ריכוזית שבה הריבונות הייתה מרוכזת בידיו של המלך, שנתפס כשליט בחסד האל. אולם עם הפלת המשטר הישן (Ancien Régime) וכינון משטר חדש, הועברה הריבונות לעם. כבר ב-1789, עם פרסום הצהרת זכויות האדם והאזרח, הונחה התשתית לרעיון שהעם הוא מקור הסמכות הפוליטית, ולא המלך או מוסדות הכנסייה.
הביטוי המשמעותי ביותר לשינוי הזה היה ביטול המעמדות הישנים – האצולה והכמורה – והקביעה שכל האזרחים הם שווים בפני החוק. בכך נוצרה קהילה פוליטית חדשה: האומה. האזרחות הפכה להיות הזהות הפוליטית המרכזית, במקום הנאמנות לפיאודל או לכנסייה.
המלחמות המהפכניות וחיזוק הזהות הלאומית
פריצת המלחמות המהפכניות בין צרפת למדינות אירופה (1792–1802) הייתה גורם מכריע בעיצוב הזהות הלאומית הצרפתית. מול האיומים החיצוניים, החלה צרפת לגייס המונים לצבא – גיוס חובה שלא היה נהוג קודם לכן. צבא האזרחים, שהורכב לא מאצילים וימאים מקצועיים אלא מאיכרים ובורגנים, חיזק את התפיסה שההגנה על המדינה היא משימה לאומית של כלל האזרחים.
השירים, המדים, הדגלים, והתעמולה המהפכנית שהדגישו את הרפובליקה ואת זכויות האזרח תרמו ליצירת תחושת זהות קולקטיבית. השיר לה מרסֵיֵיז, שנכתב ב-1792, הפך להמנון הצרפתי ולסמל של רגש לאומי לוחמני.
נפוליאון והפצת הלאומיות מחוץ לצרפת
נפוליאון בונפרטה, שעלייתו לשלטון הייתה תוצאה ישירה של המהפכה הצרפתית, ניצל את רעיונותיה כדי לכונן אימפריה. מצד אחד, הוא המשיך לקדם עקרונות של ריבונות העם, חירות ושוויון, אך מצד שני הוא ריכז סמכות בידיו ויצר שלטון דיקטטורי.
במהלך כיבושיו באירופה, נפוליאון הפיץ את רעיונות המהפכה בארצות שונות – בעיקר דרך ביטול משטרים פיאודליים, קידום קודים משפטיים אחידים, וחיזוק הזהות הלאומית בקרב עמים משועבדים. באופן אירוני, דווקא ההתנגדות לכיבוש הצרפתי במדינות כמו גרמניה, איטליה, וספרד, עודדה את התעוררות הלאומיות המקומית: אם הצרפתים יכלו להיות אומה ריבונית, מדוע שלא יהיו גם גרמנים או איטלקים?
המהפכה הצרפתית כהשראה ללאומיות המודרנית
ההשפעה של המהפכה על הלאומיות לא הסתכמה רק בצרפת או במאה ה-19. רעיון המדינה הלאומית המבוססת על אזרחות משותפת, ולא על נאמנות למלך או לדת, הפך לעיקרון מכונן בכל העולם המודרני.
המהפכה הצרפתית גם השפיעה על תנועות לאומיות מאוחרות יותר, כגון התנועות לאיחוד איטליה וגרמניה במאה ה-19, מלחמות השחרור באמריקה הלטינית, והתנועה הציונית ששאפה לכונן מדינת לאום יהודית בארץ ישראל.
המהפכה הצרפתית לא רק ערערה את הסדר הפוליטי הישן, אלא גם הולידה את הלאומיות המודרנית כפי שאנו מכירים אותה כיום. העברת הריבונות לידי העם, הפיכת המדינה למסגרת פוליטית שוויונית המבוססת על אזרחות, והמלחמות המהפכניות שיצרו זהות לאומית משותפת – כל אלו הפכו את הלאומיות לכוח אדיר בתולדות האנושות. ללא המהפכה הצרפתית, ייתכן שהרעיון של מדינת הלאום הדמוקרטית לא היה הופך לנורמה העולמית שהוא כיום.
