המחזה בית הבובות מערער על התפקידים המסורתיים של גברים ונשים בנישואי המאה ה-19. בתקופה זו, הנישואים נחשבו מוסד קדוש, ולכן האופן שבו איבסן הציג אותם עורר מחלוקת רבה. המחזה מציג ביקורת נוקבת על הדינמיקה המגדרית הנהוגה בחברה הבורגנית, ומטיל ספק בכוחם של מוסדות חברתיים לקיים יחסים שוויוניים בין בני הזוג.
ביקורות עכשוויות והיסטוריות
בקרב בני זמנו של איבסן, המחזה בית הבובות עורר תגובות קוטביות. המחזאי האירי ג'ורג' ברנרד שו ראה בו יצירה מהפכנית שבחנה את החברה ללא דעות קדומות. לעומתו, המחזאי השוודי אוגוסט סטרינדברג מתח ביקורת על נורה, על כך שנטשה את ילדיה עם אדם שהיא עצמה לא רצתה להישאר עמו. סטרינדברג אף הדגיש את הפן המוסרי של פעולותיה, במיוחד זיוף החתימה שביצעה והונאתה כלפי בעלה. לטענתו, העובדה שנורה מציבה עצמה בעמדה שיפוטית כלפי בעלה, בעוד שהיא עצמה ביצעה מעשים בלתי מוסריים, מעלה שאלות על המסר המוסרי של המחזה.
מניעיה של נורה
הסיבות לעזיבתה של נורה את ביתה הן מורכבות. לאורך המחזה מתגלים רמזים רבים לסיבה שבגינה היא מחליטה לעזוב. ברגע השיא של המחזה היא מציינת בפני בעלה שטופלה כ'בובה' לאורך חייה – תחילה על ידי אביה ולאחר מכן על ידי טורוולד. היא מבינה שגם ילדיה הפכו לבובות עבור עצמה, מה שמוביל אותה להטיל ספק ביכולתה לגדלם. לצד זאת, חוסר האמון שלה בבעלה לאחר שהתגלה כיצד הגיב לפרשת ההלוואה והסחיטה של קרוגסטד, מחזק את תחושתה שאין ביניהם אהבה אמתית. ג'ורג' ברנרד שו תיאר את עזיבתה של נורה כ"מסע לחיפוש אחר כבוד עצמי וחניכות לחיים", והגדיר את המהלך שלה כ"סיום של פרק בהיסטוריה האנושית".
נושאים מרכזיים ופרשנויות מודרניות
החוקרים חלוקים בשאלה האם בית הבובות הוא מחזה פמיניסטי. מייקל מאייר טען כי הנושא המרכזי של המחזה אינו זכויות נשים, אלא הצורך של כל פרט לגלות את זהותו האמיתית ולפעול למימוש עצמי. איבסן עצמו הצהיר בנאום בשנת 1898 כי לא כתב את המחזה מתוך כוונה לקדם את תנועת זכויות הנשים, אלא מתוך רצון לתאר את טבע האדם. עם זאת, המחזה נתפס כיצירה פמיניסטית בשל המסר שלו, ואף נכלל באנתולוגיה Feminism: The Essential Historical Writings של מירים שנייר כאחד הטקסטים המרכזיים בפמיניזם ההיסטורי.
השפעה תרבותית
המחזה עורר גלים של זעזוע ודיון בחברה של סוף המאה ה-19. סצנת הסיום האיקונית, שבה נורה עוזבת את ביתה וטורקת את הדלת מאחוריה, הפכה לסמל של שחרור נשי ושינוי חברתי. הסופר האמריקאי ג'יימס הונקר כתב כי "טריקת הדלת ההיא הדהדה על פני כל גג העולם". הסופר הסיני לו שון בחן את משמעות עזיבתה של נורה והשווה את תלותה הכלכלית במוסדות הפטריארכליים לדיכוי הפוליטי והכלכלי של סין באותה תקופה.
סיכום
בית הבובות ממשיך להיות מחזה רלוונטי עד היום, בשל ביקורתו על הדינמיקה בין מגדר, מוסדות חברתיים וחיפוש הזהות האישית. הדמויות והאירועים ביצירה מעלים שאלות עמוקות על מחויבות, חירות אישית ותפקיד האישה במשפחה ובחברה. ההשפעה התרבותית הרחבה של המחזה מעידה על חשיבותו גם בימינו, וממשיכה להוות נקודת מוצא לדיונים פמיניסטיים ותיאטרוניים ברחבי העולם.
