פרק י"ב בספר בראשית מסמן שלב מכונן בתולדות האנושות והעם היהודי: תחילת סיפורו של אברהם, אבי האומה, והכרזת בריתו עם אלוהים. הפרק פותח בציווי האלוהי הידוע לאברהם (שנקרא כאן עדיין אברם) – "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית י"ב, פסוק א). קריאה זו היא דרמטית ומהפכנית, שכן היא דורשת מאברם לעזוב את עברו, את ביתו, ואת עולמו המוכר, וללכת אל יעד בלתי ידוע מתוך אמונה וצייתנות מוחלטת לדבר ה'.
ההבטחה הנלווית לציווי הזה כוללת ברכה גדולה: "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה". אלוהים מבטיח לאברם כי צאצאיו יהפכו לעם גדול ושמו יהיה לברכה בעולם. בהמשך לכך, מופיעה גם ההבטחה כי כל המברכים אותו יתברכו, וכל המקללים אותו יקוללו, וכי דרכו יתברכו כל משפחות האדמה. כבר כאן נרמז על הייעוד האוניברסלי של אברהם וצאצאיו – להפיץ ברכה בעולם.
אברם מציית ונוסע עם אשתו שרי (לימים שרה), אחיינו לוט, וכל רכושם, ויוצא לכנען. כאשר הוא מגיע לארץ, ה' נגלה אליו ומצהיר: "לזרעך אתן את הארץ הזאת". בתגובה, בונה אברם מזבח לה' בבית אל, ובכך מסמן את קבלת הארץ כמשימה דתית ולאומית.
בהמשך בראשית י"ב מתוארת ירידת אברם למצרים בעקבות רעב כבד בארץ כנען. כדי להימנע מסכנה אישית, אברם מבקש משרי להציג את עצמה כאחותו, מתוך חשש שהמצרים יפגעו בו כדי לקחת אותה. ואכן, שרי נלקחת לבית פרעה, אך ה' מכה את פרעה ונגעים קשים, וזה משיב את שרי לאברם ומגרש אותו ממצרים עם רכוש רב.
סיפור זה מציג מספר נושאים מרכזיים:
- רעיון הניסיון – האמונה של אברם נבחנת שוב ושוב, תחילה בעזיבתו את מולדתו, ובהמשך ברעב בארץ הייעודה.
- הבטחת הארץ והייעוד הלאומי – אברם מקבל את הבטחת ה' שהארץ תהיה לו ולזרעו.
- היחס בין אמונה וזהירות – אברם נוקט בתחבולות כדי לשרוד במצרים, מה שמעלה שאלות לגבי גבולות האמונה וההסתמכות על נס.
לסיכום, הסיפור המופיע בבראשית י"ב זה מציין את ראשית מסעו של אברהם כמי שמתחיל להגדיר את מקומו ההיסטורי כאבי העם היהודי והאמונה המונותאיסטית.
