הקשר האינטלקטואלי בין הלן סיקסו לז'אק דרידה מייצג צומת משמעותי בשיח הפילוסופי העכשווי, במיוחד בתחומי הדקונסטרוקציה, הפמיניזם והתיאוריה הספרותית. שתי הדמויות המרכזיות בפילוסופיה הצרפתית של המאה ה-20 חלקו קרבה אינטלקטואלית ואישית שהשפיעה על יצירותיהם המשותפות.
סיקסו ודרידה ניהלו דיאלוג אינטלקטואלי פורה במשך שנים שכלל קריאה וביקורת הדדית של עבודותיהם ואף כתיבה משותפת. הפילוסופיה הדקונסטרוקטיביסטית של דרידה, המדגישה את חוסר היציבות של המשמעות ומתקשרת עם רעיון ה-écriture féminine (כתיבה נשית) של סיקסו – צורת כתיבה נשית המגלמת את השוני הנשי ומאתגרת את מבני השפה הפטריארכליים.
ב"צחוקה של המדוזה" (1975) קוראת סיקסו לכתיבה הנטועה בגוף הנשי, במטרה לשבש את השפה הגברית שדיכאה היסטורית את קולן של נשים. בגישה זו ניכרת השפעתו של דרידה דרך החתירה תחת אופוזיציות בינאריות ובחקירת המרחבים שמעבר לדיכוטומיות המגדר, הזהות והשפה המקובלות.
דקונסטרוקציה וכתיבה נשית
ביקורתו של דרידה על המטפיזיקה המערבית של נוכחות וניגודים היררכיים מניחה תשתית פילוסופית ל-écriture féminine של סיקסו. שניהם חוקרים כיצד השפה מעצבת מחשבה ומציאות. עבור סיקסו, הדקונסטרוקציה אינה רק גישה פילוסופית מופשטת אלא מאמץ פוליטי המסוגל לשחרר את הכתיבה מכבלי המסורת הגברית.
סיקסו עוסקת בנושאים דרידיאניים כגון התנגדויות בינאריות, ומציעה דרכים לחרוג מהן או לדמיין אותן מחדש כדי לטפח הבנה כוללת יותר של זהות ושוני. הדיאלוג ביניהם מאופיין בחקירה הדדית, כשיצירותיהם מתייחסות ומגיבות זו לזו בחילופי דברים אינטלקטואליים מורכבים.
אתיקה של כתיבה
הידידות בין סיקסו לדרידה וההתכתבות ביניהם (כפי שניכר בפרסומים כמו "Veils" מ-2001) משקפת מחויבות משותפת לאתיקה של כתיבה המכבדת את השוני של האחר מבלי לנסות להטמיע או לצמצם אותו. דאגה אתית זו עומדת בבסיס גישתם לפוליטיקת זהות, שוני וייצוג.
עבודותיו המאוחרות של דרידה על הכנסת אורחים, סליחה וידידות מתקשרות להתמקדות של סיקסו בהשלכות האתיות של כתיבה וספרות. עבור שניהם, הכתיבה היא מעשה של ביטוי עצמי וחווה אתית כלפי האחר – הזמנה למפגש המכבד את הייחודיות הבלתי ניתנת לצמצום של האחר.
