שיטת השלטון הדמוקרטית אינה חסרת חולשות ונקודות פגיעות. עצם העקרונות שהופכים דמוקרטיות לפתוחות ומשתפות יכולים גם לחשוף אותן לאיומים מצד קבוצות או יחידים שמטרתם לנצל חירויות אלה כדי לערער או להרוס את הסדר הדמוקרטי. הפרדוקס הזה הוליד את המושג "דמוקרטיה מתגוננת", שבה דמוקרטיות נוקטות באמצעים, לעתים קיצוניים, כדי להגן על עצמן.
הרעיון של דמוקרטיה מתגוננת נטוע בהבנה שכדי לשמור על החירויות והזכויות הגלומות בשיטה דמוקרטית, ייתכן שיהיה צורך, לפעמים, להגביל חירויות מסוימות. משמעות הדבר עשויה להגביל או לאסור מפלגות פוליטיות המבקשות לערער את הסדר הדמוקרטי, לפקח או לשלוט בקבוצות קיצוניות, או ליישם חוקים הבולמים דברי שטנה או הסתה.
דוגמאות לניצחונות של דמוקרטיה מתגוננת
גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה: לאחר נפילת המשטר הנאצי, החוקה החדשה של גרמניה, חוק היסוד, שילבה עקרונות של דמוקרטיה מתגוננת. היא אפשרה לאסור על מפלגות פוליטיות שמטרתן לערער את הסדר הדמוקרטי. זו הייתה תגובה ישירה לעליית המפלגה הנאצית, שניצלה את חירויותיה של רפובליקת ויימאר הדמוקרטית כדי לעלות לשלטון ולאחר מכן להקים משטר טוטליטרי.
הודו במאה ה-20: הדמוקרטיה הגדולה בעולם אסרה במספר מקרים על פעילותן של קבוצות קיצוניות ומפלגות פוליטיות שאיימו על המרקם החילוני והדמוקרטי של האומה. החוקה קובעת הוראות להגבלת חופש הביטוי במקרים של איומים על המדינה, הסדר הציבורי או הסתה לעבירה.
כישלונות של דמוקרטיה מתגוננת
רפובליקת ויימאר: לפני עליית המפלגה הנאצית, לרפובליקת ויימאר היו מנגנונים שניתן היה להשתמש בהם בהגנה. עם זאת, שילוב של קשיים כלכליים, חישובים מוטעים פוליטיים וחוסר הערכת איומים הובילו לקריסת השיטה הדמוקרטית.
טורקיה במאה ה-21: בעוד שלטורקיה יש זמן רב מערכת יחסים סוערת עם הדמוקרטיה, המאה ה-21 ראתה נסיגה משמעותית. אמצעי הגנה, שלכאורה יושמו כדי להגן על המדינה, שימשו לעתים קרובות כדי לדכא התנגדות, לצמצם את חירויות העיתונות ולערער את שלטון החוק.
האיזון העדין של ההתגוננות
בעוד שדמוקרטיה מתגוננת שואפת להגן על הדמוקרטיה עצמה, יש קו דק בין הגנה לדיכוי. גם לזכות הדמוקרטיה להתגונן עלול להיות ביטוי שלילי שבעצמו מאיים על הדמוקרטיה כמו:
שחיקת חירויות האזרח: חוקים רחבים מדי עלולים לחנוק את חופש הביטוי, את חירויות העיתונות ואת הזכות להתאסף.
ניכור של קבוצות מיעוט: התמקדות בקבוצות ספציפיות במסווה של הגנה עלולה להוביל לדחיקה לשוליים, להקצנה נוספת של יחידים.
ריכוז הכוח: שימוש באמצעי הגנה יכול לפעמים לרכז את הכוח, ולערער את הבלמים והאיזונים החיוניים לדמוקרטיה מתפקדת.
