אפלטון, הפילוסוף היווני הקדום, הוא אחד ההוגים המשפיעים ביותר במחשבה הפוליטית המערבית. למרות שחי בדמוקרטיה האתונאית, הוא היה מבקר מושבע של הדמוקרטיה וכתב רבות על התנגדותו לה. השקפותיו של אפלטון על דמוקרטיה באות לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר ביצירתו המפורסמת, "המדינה" (פוליטיאה). בספר זה הוא מתאר את הדמוקרטיה כצורת שלטון פגומה מיסודה. הוא טוען שדמוקרטיה היא שיטה שבה ההמונים הבורים והבלתי חכמים שולטים על המשכילים והחכמים. לפי אפלטון, דמוקרטיה היא שיטה המקדמת את האינטרסים של הרבים על חשבון מעטים.
התנגדותו של אפלטון לדמוקרטיה נעוצות באמונתו שרוב האנשים אינם מסוגלים לקבל החלטות מושכלות לגבי חייהם, שלא לדבר על ענייני המדינה. הוא טוען שהדמוקרטיה מאפשרת לאנשים לקבל החלטות על סמך התשוקות והרצונות שלהם, ולא על סמך היגיון וידע. זה, בתורו, מוביל לחוסר יציבות וכאוס. אפלטון גם האמין שהדמוקרטיה היא מושחתת מטבעה. הוא טען כי בשיטה דמוקרטית, מנהיגים נבחרים על סמך יכולתם לפנות להמונים ולא על סמך הידע והניסיון שלהם. המשמעות היא שדמגוגים ושרלטנים נבחרים לרוב לעמדות כוח, מה שמוביל לשחיתות וחוסר יכולת.
לבסוף, אפלטון האמין שדמוקרטיה היא שיטה שמובילה בסופו של דבר לעריצות. הוא טען שכוחם הבלתי מבוקש של ההמונים יביא בהכרח לעליית עריץ שישתמש בכוח זה כדי לדכא את העם. אפלטון האמין שהדרך היחידה למנוע זאת היא ליצור מערכת שבה החברים הנבונים והטובים ביותר בחברה מחזיקים במושכות הכוח.
למרות הביקורות על הדמוקרטיה, אפלטון לא האמין ששיטת הממשל המועדפת עליו הייתה ללא פגמים. ב"המדינה" הוא דוגל בשיטת ממשל שהוא מכנה "מלך-פילוסוף". תחת מערכת זו, השליטים יהיו קבוצה קטנה של אנשים בעלי השכלה גבוהה ובעלי סגולה שישלטו בחוכמה ובצדק. על דעה זו זכה אפלטון בהאשמות על תרומה לפשיזם.
לדעותיו של אפלטון על דמוקרטיה הייתה השפעה משמעותית על המחשבה הפוליטית המערבית. הם השפיעו על התפתחות התיאוריה הפוליטית והיו נושא לוויכוח בין פילוסופים במשך מאות שנים. חוקרים רבים מתחו ביקורת על דעותיו של אפלטון כאליטיסטיות ובלתי דמוקרטיות, בטענה שהן אינן מצליחות לקחת בחשבון את הערך של חופש הפרט והגדרה עצמית.
