החזרה הנצחית היא תיאוריה לפיה היקום וכל המתרחש בו חזרו וימשיכו להתרחש ולחזור על עצמם מספר אינסופי של פעמים לאורך זמן או מרחב אינסופיים, או שיש תבנית מחזורית של חזרות מסוימות, כמו בעידנים על גלגל הזמן.
פרידריך ניטשה מגדיר שיבה נצחית בבספרו "המדע הגאה", והיא היא קשורה קשר הדוק לרעיון אהבת הגורל שלו. כפי שמציין היידגר בהרצאותיו על ניטשה, השימוש של ניטשה בחזרה הנצחית מציג מושג זה כשאלה היפותטית, במקום להניח אותו כעובדה. לפי היידגר, כובדה של המחשבה על האפשרות של חזרה נצחית היא מה שמביא למודעות עמוקה של אדם לקיומו.
המחשבה על חזרה או הישנות נצחית מופיעה בכמה מיצירותיו של ניטשה, במיוחד בפסקאות 285 ו-341 של "המדע הגאה" ואחר כך ב"כה אמר זרתוסטרה". ניטשה מסכם את מחשבתו באופן תמציתי יותר כשהוא פונה לקורא ב: "הכל חוזר. סיריוס, והעכביש, והמחשבות שלך ברגע זה, והמחשבה האחרונה שלך, שהכל יחזור".
