פיסול יווני: התקופה הארכאית (650 לפנה"ס עד 480 לפנה"ס)
מאפיינים כלליים:
- פסלים מונומנטאלים (גדולים) ששימשו כהנצחה למנצחים במשחקים האולימפיים או כמנחה לאלים.
- באומנות הארכאית יש שילוב בין מרכיבים גיאומטריים וסימטריים המייצגים את המסורת, לבין מרכיבים הנובעים מתצפיות על המציאות.
- ניתן לראות בכל הפסלים מתקופה זו את המרכיבים הבאים: סימטריות, תנוחה חזיתית קפואה, ידיים צמודות לצידי הגוף, רגל שמאלית פשוטה קדימה, משקל הגוף מונח באופן שווה על שתי הרגליים, שיער מסוגנן ונוקשה, וסכמטיזציה (פרטים אנטומיים גראפיים)
- קורוס– דמות שטוחה, האוזן לא בצורה טבעית, יש יותר השפעה מצרית מאשר תצפית על המציאות.
- קרויסוס– בדמות זו ניתן לראות התקדמות, היא יותר שרירית, המותן יותר עבה, יש לה חיוך ארכאי (קפוא ולא טבעי), יש יותר נפח בפנים, והאוזן מציאותית.
- אריסטודיקוס– הידיים לא נמצאות בצידי הגוף בצורה נוקשה, שיער קצר, פחות מסוגנן.
השינוי שחל בדמויות במשך המאה ה-6 הוא תולדה של אותו מתח בין צורת התבוננות מסורתית (גיאומטרית), לבין צורת התבוננות חדשה המאפשרת חופש בתחום החזותי- התבוננות על הפרטים האנטומיים במציאות.
פיסול יווני: התקופה הקלאסית (המאה ה-5 לפנה"ס)
מאפיינים כלליים:
- כשמדברים על "קלאסי" הכוונה היא ליצירת מופת, לקאנון, לאיכות.
- הפסל הקלאסי היה מעוניין בפרופורציות ובדיוק מתמטי, כפי שגם התעניין בפרטי הגוף החי. הוא שאף לשחרר את הדמויות שיצר מן הסכימה החזיתית הסימטרית, ולהקנות להם מימד של תנועה.
קריטיוס בוי– יש נטייה של הגוף, האגן לא סימטרי, הפרת הסימטריה בכתפיים, הראש נוטה הצידה, השיער לא סימטרי, יש תזוזה, ניתן לראות בגוף מרכיבים של אנטומיה.
זאוס– הגוף בתנועה של זריקת חנית, אבל התנועה היא לא תנועה אמיתית, היא תנועה קפואה, לא טבעית, הגוף עדיין פרונטאלי, חזיתי.
דוריפורוס (נושא הרומח) של פוליקלטוס, נקרא גם הקאנון (מערכת חוקים המגדירה את היופי. לדוגמא, 1 גוף= 8 ראשים) מכיוון שהוא הדגים את התיאוריה האסתטית לפיה היופי קשור בהרמוניה הקלאסית הקיימת באופן טבעי בגוף העירום באמצעות מערכת של פרופורציות היוצרות שיווי משקל. כלומר, יופי הגוף נמצא ביחסים של כל איבר אל האברים האחרים, ואל הדמות כולה. בדוריפורוס, האגן מקבל תנועה, כתף אחת יותר גבוהה מהשנייה, הראש פונה הצידה, הידיים לא נמצאות באותה תנוחה. בהשוואה לקריטיוס בוי, דוריפורוס יותר טבעי, יש לו יותר תנועה. בהשוואה לזאוס, דוריפורוס לא מביים תנועה לשם התמונה, אלא התנועה מציאותית וטבעית.
דוריפורוס מתיימר להיות ריאליסטי, אך למעשה הוא חלק מאותה מערכת חוקים ופרופורציות קבועים מראש. למעשה הוא נוגד את הגישה הריאליסטית, מכיוון שבמציאות, רוב הגופים הם לא אידיאליים, לכל אחד יש פגם. האידיאליזם מתנגש בריאליזם.
דיסקובולוס– יש תנועה, אך עדיין התנועה קפואה.
