כפי שקיימים תנאים המייעלים את הלמידה ומקטינים את ההסתברות לשכחה, אפשר להצביע על תנאים המפריעים ללמידה ומגבירים את סיכויי השכחה. הכרתם של גורמים אלה תוכל גם לסייע לייעול הלמידה, ותלמד כיצד ניתן להימנע מהם.
עכבה פרואקטיבית ועכבה רטרואקטיבית:
כאשר אנו לומדים, לדוגמא, שתי שפות עתיקות, מידי יום במשך שעתיים, בשעה הראשונה משננים את רשימת המלים ביוונית ובשעה השנייה את רשימת המלים בלטינית. מלבד זרות השפות אנו עשויים להיתקל בקשיים שאת עיקרם ניתן לכנות בשם הכולל עכבות. בתום השעה הראשונה זוכרים כבר טוב את המלים ביוונית ועוברים לרשימת המלים בלטינית ואז מגלים, שככל שאנו משננים את הרשימה השנייה אנחנו מתבלבלים ושוכחים את הראשונה. תופעה זו של למידה שנייה המפריעה לזכירת למידה ראשונה נקראת עכבה רטרואקטיבית (=הפרעה לישן). כאשר אנחנו קולטים את המידע החדש הוא "דורס" את המידע הישן. התופעה שבה למידה ראשונה מתערבת ומפריעה לרכישת למידה שנייה נקראת עכבה פרואקטיבית (=הפרעה לחדש). באופן כללי ניתן לומר כי ככל שרב הדמיון בין הלמידה הראשונה לבין הלמידה השנייה, רב הסיכוי שהן יפריעו זו לזו ותחול עכבה רטרואקטיבית או עכבה פרואקטיבית.את סוגי העכבה ואופן השפעתה של כל עכבה, חקר אנדרווד – בבדיקת העכבה הרטרואקטיבית נמצא כי קבוצת הביקורת שלמדה רק את רשימה א' מתוך שניים זכרה טוב יותר את המילים מקבוצת הניסוי כיוון שהרשימה השנייה והנוספת שלמדה קבוצת הניסוי הפריעה לזכירת רשימה א', הפרעה שלא התרחשה בקבוצת הביקורת. בבדיקת הבדיקה הפרואקטיבית, קבוצת הניסוי למדה רק את רשימה א', את רשימה ב' למדות שתי הקבוצות ונמצא שקבוצת הביקורת זכרה יותר מקבוצת הניסוי משום שרשימה א' אשר הפריעה ללמידת רשימה ב' בקבוצת הניסוי , לא השפיעה בקבוצת הביקורת .
לשאלה מה גורם להיווצרות השכחה ? ניתן להשיב כי לא הזמן העובר הוא המשכיח את הלמידה, אלא הפעילויות שנעשות במשך אותו הזמן. ניתן לומר שאילו היינו מסוגלים לבלות את הזמן משעת הלמידה ועד לשעת בדיקתה (הבחינה) בלא כל פעילות, הייתה השכחה מינימאלית. המצב שבו מתרחשת במוח הכמות המינימאלית של פעילות הוא מצב השינה ואכן חוקרים שערכו ניסויים שנועדו להראות כיצד פועלת השכחה בשעות ערות לעומת שינה מצאו כי הפעילות התורמת ביותר לזכירה טובה לאחר למידה היא שינה. ג'נקיס ודלנבק אשר פיתחו תאוריה על הפרעות למידה, ערכו ניסוי במטרה למצוא את הגורמים לשכחה. הם ביקשו משתי קבוצות ללמוד רשימה של הברות חסרות משמעות ובחנו אותם לאחר הלמידה. קבוצה אחת ישנה לאחר הלמידה והשניה עסקה בפעילות כלשהי. ממסקנות המחקר על זכירה ושכחה במצב ערות ובמצב שינה ניתן ללמוד כי למידה בערב לפני השינה יעילה יותר מלמידת בוקר, לפני הפעילויות השונות של היום והתנאי לכך הוא שעייפות הערב אינה רבה ואין בה כדי להפריע לקליטת חומר הלימוד. לעומת זאת, קליטתו שלחומר חדש יעילה יותר בבוקר, שהרי השינה שקדמה ללמידה מונעת השפעה של עכבה פרואקטיבית.
גורם המיקום ומידת הריכוז:
נוסף על פעילויות המקדמות והמעכבות את הלמידה ישנם גם גורמים בארגונו של החומר היכולים להשפיע על זכירתו, אחד הגורמים הוא מיקומו של הפריט בתוך חומר הלימוד. כאשר עוסקים בשינון חומר מסוים, מגלים כי לאחר חזרות אחדות חלק מהחמר כבר נזכר ואילו חלק אחר עדיין לא – המשפטים שנזכרים היטב הם בד"כ אלה המופיעים בתחילת הפרק או בסופו, המשפטים שבחלקו האמצעי של הקטע נזכרים פחות. השפעת מיקום הפריט בתוך חומר הלימוד נקראת תופעת המיקום הפריטים הראשונים בכל יחידת לימוד הם הפרטים הזוכים למספר רב ביותר של חזרות: בכל פעם שחוזרים על הקטע , מתחילים מהתחלה, אבל לא תמיד מגיעים לסוף. הפריטים האחרונים לעומת זאת, סוגרים את היחידה ונותנים הרגשת שלמות, הם מהווים מעין נקודה שאחריה מתחיל התהליך שוב מן ההתחלה, אך לא תמיד מגיעיםלסוף. הפריטים האחרונים לעומת זאת סוגרים את היחידה ונותנים תחושה של שלמות. הם מהווים מעין פרשת דרכים שאחריה מתחיל התהליך שוב מהתחלה. תופעה כללית זו מטביעה רישומה בלימודים ונמצא שאף שגיאות כתיב קשורה בהשפעת מקומו של הפריט בסדרה: שגיאות כתיב מופיעות יותר באמצע המילים מאשר בתחילתן או סופן. השפעתו של גורם זה חייבת להיות מודעת למורים ועליהם להדגיש למידת חלקיה האמצעיים של כל יחידת לימוד כדי שייזכרו היטב. מידת הריכוז הינו גורם פסיכולוגי העלול להפריע ללמידה יעילה. לדוגמא, ילד נטול ריכוז שבעבורו קיימת רק המטרה ואילו מהלך הפעולה אינו מאורגן, מסתער על המטרה, נואש מהר משום שחסר לו תכנון שקט, חישוב ענייני, רצון וביצוע עקיב. סיבות אפשריות לחוסר ריכוז הן: חוסר שינה, תזונה לא מספקת, סביבה רועשת מידי, פיצול התעניינות והטיית קשב, שינוי תדיר בשיטות ההוראה, שעמום, כניסה מוקדמת לבית הספר, ובעיקר גירויים וחוויות מרובים מידי לצד לחצים.
הכשלה עצמית:
ישנם תלמידים הנוטים לנקוט שיטות המונעות מהם להגיע להישגים. כך לפני בחינות – במקום להשקיע זמן ומאמץ בלימודים הם עוסקים בדברים אחרים או שהם דוחים את משימות הלימוד עוד ועוד גם כשהם יודעים שזה יוביל לתוצאות שליליות. ילדים הנוהגים כך דומים לילדים שמציבים לעצמם רמת שאיפה כה גבוהה שכלל לא ניתן להגיע אליה. ילדים הנוקטים בהכשלה עצמית טוענים כהסבר לכישלונם שהם לא השקיעו בלימודים ועסקו בדברים אחרים ומבחינה זו כישלונם לא מאיים על הדימוי העצמי שלהם בעיני עצמם. נמצא שילדים הנוקטים בהכשלה עצמית הם בעלי דימוי עצמי נמוך. חשוב שהמורה יכיר את התלמידים הנוקטים דרך זו ויעזור להם לשנות את התנהגותם.
חזרה אל: למידה \ פסיכולוגיה בחינוך – סיכומים
