רוב היהודים בעולם לא נמנו עם התנועה הציונית ורובם אמרו שהפיתרון לא בא"י וצריך לעשות שינויים בעולם כדי שלא תהיה אנטישמיות.
החרדים: א"י זה לעתיד והגאולה תהיה רק בידי שמיים, הציונות עוברת על שלושת השבועות (איסור חומה, דחיית הקץ), ה' נתן עונש ליהודים ולכן הם בגולה ואסור להפר את העונש-הגאולה תהיה ניסית. טוענים נגד התנועה הציונית שהיא האויב הכי מסוכן לעם היהודי וצריך להילחם בה כי היא תנועה חילונית ומחליפה את הדת היהודית, הם חושבים שיכולים להחליף את הדת בציונות.
הרפורמים: האמנציפציה זו הגאולה של היהודים וצריך להישאר בגולה כי אנו מהווים אור לגויים, צריך להשתלב בגולה כדי להפיץ את הרעיונות שלהם, א"י זה ארץ המסורת ורק באופן הרוחני ולא מעשי.
הטריטוריאליסטים: מדברים על טריטוריה כלשהי, אוטונומיה שבה ישב רוב יהודי ולא משנה איפה וגם א"י היא אופציה בפני עצמה, אבל סביר להניח שלא יתנו לנו אותה ולכן צריך לחפש פיתרון אחר ומיידי כי יש יהודים שסובלים מאד (רוסיה). למרות המסורת לא חייבים את א"י כי למשל יהודי רוסיה עברו ברובם לארה"ב לכן צריך פיתרון ריאלי ולא היסטורי כמו שהיה פעם בתנ"ך. הם פורשים מהתנועה הציונית לאחר פסילת תוכנית אוגנדה וטוענים שהיה הזדמנות לקבל טריטוריה ולא לקחו אותה ולכן התנועה היא רעיון לא ריאלי והם מקימים תנועה משלהם (J.T.A) שטוענת שצריך לאחד את כל היהודים שמאמינים בטריטוריאליסטים, צריך לנהל מו"מ לקבלת טריטוריה ליהודים (הם ולא התנועה הציונית) וצריך להשיג כסף מאנשים ומוסדות ציבור. מכיוון שאיבדו את אוגנדה הם טוענים שיש צורך דחוף לקבלת טריטוריה וחייבים לנסות ולעשות הכול –עכשיו. התנועה לא הייתה קטנה ונתמכה מיהודי אנגליה.
הבונד: סוציאליסטים. התנועה הלא ציונית הגדולה ביותר שהייתה ליהודים בחו"ל. הארגון פעל כדי להפיץ את רעיונות הסוציאליסטים, להגן על הפועל היהודי.הוא גדל במהירות עם הרבה יהודים שהתחושה הייתה שהם חלק מכלל עמים כי אין לאום (ארץ), אבל עם הזמן הם נצרכו לטפל בבעיה הלאומית ולא רק במעמד כאזרחים בגלל הפרעות ברוסיה שהבהירו ליהודים שהם לא יכולים להמשיך לחיות בגולה ושהם נבדלים מאחרים ולכן צריכים לבקש אוטונומיה משלהם. הם התנגדו מאד לציונות וטענו שא"י היא ארץ שהתפגרה ושאין מה להסתכל עליה, השאיפה אליה זה אוטופיה שמעוררת את ההמון היהודי אבל יוצרת אשליות, במקום הדבר החשוב שהוא מעמדו של היהודים הפועלים וצריך להילחם שיהיה סוציאליזם. הזרם מפתח את ה"אידיש" (בספרים ותאטרון) ולא את העברית.
