זכר ונקבה בספירות (קבלה)

ספירת המלכות, הקרויה בהקשר הזה גם שכינה וכנסת ישראל, היא הדמות הנקבית במערכת הספירות הקבלית.

הדמות הזכרית היא תפארת ו-5 הספירות שסביבה (חסד, דין, נצח הוד ויסוד). התפארת קרויה גם מלך, הקדוש ברוך הוא, מלך כל מלכים.

ביחסים של תפארת והספירות שמקיפות אותה ולספירת המלכות, הם יחסים ארוטיים של מלך ובת זוגו. רק כשהזיווג מתגלם ביניהם מתגלה האל בפוריותו, ונוצר שפע שיכול לזרום אל העולמות שלמטה. אם הזיווג הזה לא מתקיים, אם מסיבות כלשהן הן פנים אלוהיות וחוץ אלוהיות, אז אין שפע, החיות לא מספיקה לקיים את העולמות, והעולמות נאבקים להשיג אותה, מתלקחת מלחמה גדולה על החיות, ואז מלכות הארץ משקפת את מלכות השמים. מאחר שאין חיבור במלכות האלוהית, והקונפליקט שורר, כך למטה במלכות הארץ. יסוד הזיווג הוא עקרוני ביותר, כל פעולתו של אדם צריכה להיות מכוונת לכלל יחוד.

הזכר הוא תפארת (והספירות שסביבו). התפארת היא קודם כל עיקרון של חסד ורחמים, היא ספירה שמגלמת את אחדות הניגודים ולכן היא רחמים. הזכר אפוא הוא הוויה של חסד ורחמים. הנקבה לעומתו, המלכות, היא אם העולמות, הוויה של דין. היא דין קודם כל בשל מעמדה ככלי. היא זו שקולטת את השפע הזכרי, השפע האלוהי, שזורם אליה להפרותה. הדמות הזכרית היא משמימה למדי, היא ניכרת אך ורק ביציבות זרימתה. הזכר הוא עיקרון של זרימת תולדות והוא תמיד ניכר בעיקרון הזה, שפעו תמיד אמור לזרום, ואם אין מי שיקלוט את שפעו אז השפע הזה זורם לריק, או לאלה הקרויים חיצונים, הכוחות הדמונים שאורבים לו. כנגד זה הנקבה ניכרת קודם כל כמעמדה ככלי, הוויה שהיא פסיבית ומקבלת, אין לה משלה כלום, כל שיש בה הוא משפע הקדוש ברוך הוא בעלה. הכלי כמסגרת קיום נמצא בדין והחסד זורם בשפעו האינסופי ככל שהתנאים מאפשרים לו.

חזרה אל: מבוא לקבלה