מהי החברה הישראלית: שאלת גבולות הקולקטיב

הסוגיה של הגדרת הזהות הקולוקטיבית, מי נכלל ומי לא וזו אחת מסוגיות המפתח המעסיקה קבוצות שונות ואת השיח הציבורי.

 א.  ריבוי גבולות חברתיים שאינם חופפים גבולות גיאוגרפיים-פוליטיים-

ב. קריטריונים שונים יגדירו אחרת את החברה הישראלית– ההגדרה היא תלוית הקשר

1. יהודה ליהודים – הגדרה סוציולוגית ולא דתית- מושג היהודים בהקשר זה הוא לא הגדרה דתית אלא סוציולוגית. לפי הגדרה דתית יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה, אינו בן דת אחרת או גיורת. ההגדרה הסוציו' הרחבה היא חוק השבות- על פי הסבא. הגדרה זו מאפשרת לכלול גם את מי שאינם יהודים על פי ההלכה. למשל העליי מרוסיה, הרבה לא יהודים על פי ההלכה אבל כן על פי חוק השבות. מי שלא נכלל בהגדרה זו זה הערבים, אזרחי ישראל. ההגדרה נפוצה בקרב הימין וקב' דתיות תופסות את ישראל באופן זה, כמדינת היהודים. דיונים על העתיד של השטחים למשל, טוענים שצריך לקבל החלטות ב'רוב יהודי' כלומר יש סוגיות שרק יהודים יכולים להכריע בהן.
2. גבולות פוליטיים

• גבולות הריבונות – מדינת ישראל- ישראל בקווי הרביעי ליוני 1967, ישראל במסגרת הקו הירוק. ההגדרה תכלול את כל מי שהוא אזרח בישראל, בעל ת"ז הנמצא בשטח הריבונות. מבחינה לאומית 80 אחוז יהודים ו- 20 אחוז פלסטינים אזרחי ישראל. הגדרה זו מוציאה מתוכה קב' שחלקם אזרחים וחלקם לא שלא נמצאים בשטח המדינה למשל, מתנחלים. מתנחלים הם אזרחי המדינה שאינם ישובים בגבולותיה, זו קבוצה משפיעה מאוד ולא שולית. קב' נוספת שיוצאת מההגדרה היא תושבי מזרח ירושלים, שטח בריבונות ישראל אך האנשים אינם אשרחים אלא תושבים. קב' שלישיץ שיוצאת מההגדרה של גבולות הריבונות אלו פלסטינים מהשטחים (לא מעזה) שעובדים בשוק העבודה הישראלי ומושפעים מהמצב הכלכלי בישראל.
• גבולות השליטה – ארץ ישראל-כאן אנחנו מדברים על כל אותם שטחים שמדינת ישראל יש לה ריבונות מחד או שהיא שולטת עליהם ללא ריבונות. סביב עשרה מיליון איש, שטח ריבוני, אזרחים ותושבים יהודים בשטחים ופלסטינים בשטחים. גם כאן יש בעיה, יש מחלוקת לגבי המעמד: מעט קב' פוליטיות רוצות לראות בשטחים שטח עתידי של מדינת ישראל. גם אותן קב' שרואות את א"י השלמה חלוקות מה יהיה עם התושבים בשטחים אלו. שאלה נוספת היא מה שטח השליטה של מדינת ישראל. על פי הסכם אוסלו חולקו השטחים לאותיות. קשה לדעת מהו שטח השליטה ובאיזה אות אתה נמצא כרגע. יש הטוענים שזה קשקוש כי כל עוד ישראל שולטת על הכניסה ועל היציאה מהשטחים זה לא משנה איך קוראים לזה. למשל עזה, ישראל לא שולטת יותר בעזה אבל בכ"ז לא היה ניתן להיכנס לעזה ללא אישור של ישראל. למרות שיצאנו מעזה המשכנו לשלוט בה. אותו דבר לגבי הגדה, לא ניתן להיכנס ולצאת, שליטה ישראלית למרות שעל הנייר כבר ישראל לא שולטת. החשיבות של שטח השליטה חשובה לא רק במימד של לשיטה כוחנית אל גם במימד קוג' הרבה אנשים בישראל לא מבחינים בין א"י למדינת ישראל. יתכן ובניית החומה, מעבר ליצירת ההפרדה יש לה חשיבות קוג' של יצירת גבול טריטוריאלי.(ראו גם: שאלת השטחים )

3. גבולות על-פי ממדים של זהות או בסיס אתני לאומי- הגדרה חופפת לקודמות אך מוסיפה מימד נוסף. החברה בישראל מורכבת מ-80 אחוז יהודים ועוד כ 20 אחוז פלסטינאים אזרחי ישראל. לכל קב' יש תפוצות וגלויות רלוונטיות כלפי מה שקורה בתוכה. רוב היהודים לא יושבים כאן כלל. גם הפלסטינים רובם לא יושבים כאן אלא קשורים בדת, משפחה, עבר והיסטוריה ומשפיעים מאוד. יש 13 מיליון יהודים בעולם, קצת יותר מחמישה מיליון בארה"ב, 5 מיליון בישראל והיתר בעולם. יהודים בישראל הם 40 אחוז מסך היהודים בעולם. לא נראה שיהיה כאן ריכוז של רוב היהודים. במהלך המאה ה-20 הפסיקו להתקיים כמה מהריכוזים של יהודים בעולם: שואה, יהודי אירופה, בשנות ה-50 וה-60 הפסיקו להתקיים בארצות האיסלאם ובשנות ה-90 נעלמת הקהילה היהודית בברה"מ. גם הדיבור על יהודים בעולם נגוע בבעיה של מיהו יהודי. יש מחלוקת בין הדמוגרפים של העם היהודי כמה יש בכלל? על פי חוק השבות כל יהודי בעולם הוא אזרח מדינת ישראל בפוטנציה, כל יהודי על פי ההגדרה הסוציולוגית. הוא יכול להפוף מאזרח ארה"ב או כל מקום אחר לאזרח מדינת ישראל. זה הופל את הגבולות של מדינת ישראל לגבולות נזילים. החל מ1989 הגיעו מיליון יהודים לישראל, אין הרבה חברות שיכולות לגדול במימדים כאלו תוך זמן קצר כל כך. הגב' החברתיים בישראל אינם מוגדרים. לא פלא אם כך שפלסטינים אזרחי ישראל דורישם שיראל תהפוך למדינת כל אזרחיה ולא אזרחיה בפוטנציה. בהקשר הזה של יהודים שלא חיים כאן נכנסות קב' ישאליות שפעם כונו יורדים שהם דוברי השפה העברית ויש להם זיקה לישראל הם רק לא יושבים כאן פיזית. למשל, אין להם זכות הצבעה ממקום מושבם אבל הם יכולים לבוא לכאן להצביע. יש גם הצעות שיורדים יצביעו ממדינות שלהם, ההצעה עולה אם יש רווח פוליטי לעניין. למשל רוב יהודי להחלטות- הוספת יורדים כדי להגדיל רוב יהודי. קב' נוספת בעייתית- פלסטינים אזרחי ישראל. גם זהות אזרחית וגם זהות לאומית. יש להם עצמם כמה קב' שיש להם זיקה גדולה לחברה בישראל. יש את הפלס' בשטחים, בתפוצות וגם מעבר לפלס': יש גם את העם הערבי. בתפישת הזהות אצל העם הערבי יש להבחין בין זהות מקומית לבין זהות ה'עם הערבי'. גם פה יש דיבור על זכות השיבה, כמו אצל היהודים (חוק השבות). יהודים אומרים שיש זכות שיבה לאיפה שתוקם מדינת פלסטין הפלס' יגידו שזכות השיבה זה לכל מקום בישראל. יש הטוענים שמאה אלף פלס' מימשו את זכות השיבה ע"י נישואים. יש טענה שהם מימשו בפועל את זכות השיבה והפכו ע"י קשרי נישואין אזרחי ישראל. אם הסכסוך יגיע לפתרונו נשאלת השאלה מה יקרה עם זכות השיבה. רואים היום בויכוחים עם הפלס' מה יהיה האופי של המדינה. דעה אחת היא שתי מדינות לאום- פלס' ויהודית.

4. גבולות החברה הישראלית על-פי מבנה הריבוד- אם נסתכל על שוק העבודה בישראל אנחנו נראה שבשוק העבודה בשיראל מועסקים אזרחים מחד (פלס' ויהודים) וישנם פלס' מהשטחים (לא מרצועת עזה) וקבוצה נוספת היא העובדים הזרים הקרויים מהגרי עבודה. קב' זו נמצאת בשוק העבודה בישראל ורלוונטית אל כולנו. הם התחילו להופיע בישראל בכמויות משמעותיות החל מ-93. הם הגיעו לישראל כתוצאה של שני תהליכים שלא בהכרח קשורים. אחד הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, בעקבות דקירות ודומיהם ישראל היגע למסקנה שהיא רוצה להחליף את הערבים בעובדים אחרים. תהליך שני הוא הגלובליזציה, אנו עדים לכך שמאמצע שנות ה-80 ואילך יש עלייה לא רק בישראל אלא בכל העולם יש נדידת עמים מהמדינות הפחות מפותחות ליותר מפותחות. זה קורה בארה"ב, באירופה ואף בתוך אפריקה. מהגרי העבודה הגיעו לכאן דרך שתי תהליכים אלו. בתק' האחרונה יש גורם נוסף שנכנס של פליטים- תוצאה של מלחמות וסכסוכים אתניים במדינת המקור. כשמדברים על מהגרי עבודה יש להבחין בין 2 קב': מהגרי עבודה חוקיים ולא חוקיים. חוקיים- מקבלים רישיון מהמדינה לייבא לפי מיכסות לתעשייה. העובד אמור להגיע לתק' זמן קצובה ובסופה הוא חוזר למדינה ממנה הוא בא. קבוצה נוספת היא הלא חוקיים- חלקם הגיעו כתיירים ונשארו, חלקם היו עובדים חוקיים שלמדו שהם מנוצלים ע"י מעסיקים ולכן יוצאים לעבוד ללא רישיון בתנאים יותר טובים. המספרים הידועים לנו על פי דוח מבקר המדינה של סוף שנת 2003: היו בישראל כ-255 אלף עובדים זרים מכל הסוגים. זה היה בתק' מסויימת עשרה אחוז מכל כח העבודה. המדינה החליטה להיאבק בתופעה והקימה את מנהלת העובדים הזרים ומאז 2003 ננקטו פעולות של הרחקה בכוח וברצון והיא מדווחת על 145 אלף עובדים שהורחקו. כלומר מדברים על 140 אלף עובדים זרים בישראל. 60- 80 אלף חוקיים והיתר לא. מבחינתנו חשוב להתמקד בלא חקויים כי ניתן להניח ולשער שהחוקיים ברובם יעזבו. הלא חוקיים במשך הזמן נכנסים לקהילות של עובדים זרים ואף מקימים משפחות. חלק לא מבוטל ישארו כאן לתק ארוכות ואף לתמיד. כמו באירופה וארה"ב, זה לא תופעה ייחודית. מה המעמד שלהם? הוא אינו חוקי- אין להם זכויות למעט זכויות הנובעות מהסכמים בינלאומיים עליהם ישראל חתומה. למשל, כל ילד זכאי לחינוך במקום מגוריו. ילדים של עובדים זרים היו אמורים לקבל השכלה. העובדה שנולדו כאן ילדים יצרה מחלוקת לגבי המעמד שלהם, יש להסדיר אותו. משרד הפנים הוליך מהלך ובו כל ילד בשנים מסויימות שנולד יוכל לקבל אזרחות. ילד שקיבל אזרחות הוריו יוכלו להיות תופשבים ואח"כ אזרחים. האם הם חלק מהחברה הישראלית? תלוי בהקשר, קב' שונות מגדירות אחרת מהי החברה הישראלית בהתאם לתפיסת העולם שלהם. יהיה למשל הבדל בין ימין לשמאל. זה ויכוח שטבוע בחברה כל עוד לא נפתרה הסוגיה הלאומית של הפלס', למרות שגם אז הבעיה לא תיעלם.

הקולקטיב מוגדר כל פעם אחרת.

חזרה אל: החברה הישראלית – סיכומים