ז וַיְהִי, אַחַר דִּבֶּר יְהוָה אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה–אֶל-אִיּוֹב; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי, חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ–כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה, כְּעַבְדִּי אִיּוֹב. {ס} ח וְעַתָּה קְחוּ-לָכֶם שִׁבְעָה-פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים וּלְכוּ אֶל-עַבְדִּי אִיּוֹב, וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם, וְאִיּוֹב עַבְדִּי, יִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם: כִּי אִם-פָּנָיו אֶשָּׂא, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עִמָּכֶם נְבָלָה–כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה, כְּעַבְדִּי אִיּוֹב. ט וַיֵּלְכוּ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי, צֹפַר הַנַּעֲמָתִי, וַיַּעֲשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם יְהוָה; וַיִּשָּׂא יְהוָה, אֶת-פְּנֵי אִיּוֹב. י וַיהוָה, שָׁב אֶת-שבית (שְׁבוּת) אִיּוֹב, בְּהִתְפַּלְלוֹ, בְּעַד רֵעֵהוּ; וַיֹּסֶף יְהוָה אֶת-כָּל-אֲשֶׁר לְאִיּוֹב, לְמִשְׁנֶה. יא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו כָּל-אֶחָיו וְכָל-אַחְיֹתָיו וְכָל-יֹדְעָיו לְפָנִים, וַיֹּאכְלוּ עִמּוֹ לֶחֶם בְּבֵיתוֹ, וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ, עַל כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר-הֵבִיא יְהוָה עָלָיו; וַיִּתְּנוּ-לוֹ, אִישׁ קְשִׂיטָה (= מטבע/כבשה – משהו בעל ערך) אֶחָת, וְאִישׁ, נֶזֶם זָהָב אֶחָד. יב וַיהוָה, בֵּרַךְ אֶת-אַחֲרִית אִיּוֹב–מֵרֵאשִׁתוֹ; וַיְהִי-לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן, וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים, וְאֶלֶף-צֶמֶד בָּקָר, וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת. יג וַיְהִי-לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים, וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת. יד וַיִּקְרָא שֵׁם-הָאַחַת יְמִימָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה; וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית, קֶרֶן הַפּוּךְ. טו וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת, כִּבְנוֹת אִיּוֹב–בְּכָל-הָאָרֶץ; וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם. טז וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי-זֹאת, מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה; וירא (וַיִּרְאֶה), אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בְּנֵי בָנָיו–אַרְבָּעָה, דֹּרוֹת. יז וַיָּמָת אִיּוֹב, זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים.
העניין הזה שה' כועס על אליפז ושני רעיו, לא סתם הוא אומר "לא דיברתם אלי נכונה" הוא אומר
שזה חטא, זה לא בסדר, זה מקצין מאוד את מה שאנו אומרים כל הזמן. האמירה כאן מאוד חד משמעית שדבריהם הם חטא. ספר איוב יוצא נגד כל תורת הגמול הקבועה במקרא.
למה בעצם אלוהים מחזיר לאיוב את מה שהוא נותן לו כפול?
לא בגלל שהוא היה צדיק על פי מה שנאמר פה, אלא בגלל שהוא התפלל על רעהו. בעצם הוא מחזיר לו הכול כפול לא בגלל שהוא לא קילל אותו או עמד בניסיון אלא כי הוא התפלל עלייהם למרות שהם היו דיי מאכזבים והתנהגו אליו בצורה לא יפה. ה' גומל לאיוב על כך שאיוב מוכן להתפלל עליהם.
מצד אחד הספר אומר אין סיבה לסבל מצד שני לא צריך לפסול את הגישות האחרות, כאן איוב מתפלל עליהם למרות התנהגותם.
חזרה אל סיכום ספר איוב
