"הסינדרלות החדשות" של תמר ליבס עוסק בהשפעת תקשורת ההמונים בגיבוש שאיפות מקצועיות אצל בני נוער. הנחת המאמר היא שאנשים משני המגדרים יגיעו למימוש עצמי אם יפתחו את כישוריהם וימלאו תפקיד פעיל בחברה. אנתוני גידנס טוען כי למרות שאיפת הפמיניסטיות שזהותן תכלול יותר מחיי משפחה הן מגלות שהאני הנשי שלהן מזוהה בעיקר עם נושאי בית והמודלים הנשיים הקיימים בחברה מורכבים מסטריאוטיפים גבריים. המאמר בוחן את התהליך שבו נערות מתבגרות מטפלות בזהות המגדרית שלהן, כשהן מנסות לסגל לעצמן את הדימויים שמציעה סביבתן התרבותית. גיל ההתבגרות הינו תקופה מכריעה בעיצוב מושג האני זהו השלב שבו הן מתחילות לכתוב את נרטיב הזהות של עצמן, עפ"י דגמי חיקוי שהן פוגשות בטלוויזיה ובחיים ועיבוד המושגים עם חברים השרויים בתוך תרבות משותפת. נערות מתבגרות נתונות היום במצב פרדוקסאלי, בגלל ההתפתחות הפנימית של התנועה הפמיניסטית והצמיחה החיצונית המואצת של סביבת התרבות המסחרית הגלובלית. הפמיניזם הביא לבדיקה מחודשת של הגדרת הזהות המגדרית, השאלה שעלתה על אלו הבדלי מגדרים צריך לשמור. גינדס מכנה זאת "מדיניות הבחירה" המאפיינת את סוף המאה ה-20. למרות התרומות הרבות של התנועה הפמיניסטית על החברה, המודל הפמיניסטי חדר לחיי הנערות בצורה מוגבלת בין היתר מפני שמנהיגות התנועה בעצמן חצויות בין אופציות זהות סותרות.
בשנות ה-90 חלה תפנית בכמה מגרסאות ה"פמיניזם" בהשתלבו עם התרבות המסחרית הסלבריטאיות המאיצה נערות לעסוק במראן החיצוני ובעצמן תוך נטישת הרצון להביא לתרומה חברתית. סדר היום הציבורי נפתח לבעיות הנשים לדימויים ונרטיבים שמנפיקות מערכות על- פרסום טלוויזיה וכתבי עת לילדים ולנוער, שמציגים דוגמניות צעירות, סקסיות, אנורקטיות, בעולם הזוהר כנשים מבוקשות ומצליחות. דמויות הנשים החתרניות הן מיעוט מבוטל שאינן מופיעות בז'אנרים ריאליסטיים ומוצגות כנוטות להיכשל בנרטיב (אף אחד לא אוהב אותן, הן לא נשואות – אלו מצביעים על המחיר שהן משלמות).
הניתוח מבוסס על פענוח קפדני של תעתיקי קבוצות מיקוד, בניסיון לדלות מהם את המקורות האפשריים לתפיסות קונוונציונליות ופמיניסטיות של זהות מגדרית, אספקטים בפמיניזם שהכו שורש וסימנים המצביעים על התנגדות מוצלחת לשינוי. נמצאו שלושה טיפוסים של זהות עתידית:
- טיפוס מסורתי –אימוץ זהות עתידית שתואמת את תפקידי הג'נדר המסורתיים כאם ורעיה ומקצועית. לדוגמא מראיין: באיזה מקצוע תרגישי שהצלחת בחיים? טלי: אחות; איתן: גם רפואה מעניין אותי מנתח או משהו כזה.; טלי לא רוצה להיות רופאה זה מפחיד, לא רוצה להיות רחוק מהמשפחה, רוצה להגיע הביתה בשעה סבירה. לטענת החוקרת אלו דברים שלומדים מהתקשורת שמזהה את הנשים עם תפקידים נשיים, לאמה של טלי יש קריירה והיא דוגמה לחיקוי עבור אחיה, כלומר שאיפותיה של טלי גובשו ע"י התקשורת ולא ע"י מה שלמדה בבית.
- טיפוס בעל שאיפות מקצועיות לא מסורתיות- לא שכיח, מעט בנות שאפו להיות רופאה, עו"ד וכו'
- הטיפוס הזוהר – בעל שאיפה להצלחה שלא קשורה במקצוע מסוים, אלא במראה חיצוני ומזל. התנהגות שהיא פרובוקטיבית ומתירנית. לדוגמא- דוגמנית, מגישה של תוכנית כלשהי. אצל בני ם בטיפוס השלישי הייתה קיימת מודעות למראה החיצוני אך לא זיהו אותו כמפתח להצלחה, ניתן להיות מצליחן אם את הלא יפה אם אתה שנון ומצחיק.
סוציאליזציה של תפקידי מגדר במקום שבני נוער יחפשו דרכים להגשמה עצמית אמיתית הם מגבילים את עצמם למודלים פשטניים של הצלחה.
