במאמרו "פוסט מודרניזם וטלוויזיה" מדבר ג'ון פיסק על ההבחנה בין מציאות לדמיון טלוויזיוני. פיסק מנסה לאפיין את הדימוי הטלוויזיוני ומקומו בחיי היום יום של הצופה. המודרניזם טוען כי יש אמת ברורה לפעולת האדם שניתן לדעת אותה. חקר התקשורת מתאר את היחס בין המציאות למציאות הטלוויזיונית דרך שני מונחים: ייצוג- הטלוויזיה יוצרת הבניית מציאות, מראה מציאות מתוך תפיסת עולם מסוימת והאדם חושב שזו המציאות האמיתית. חיקוי- הטלוויזיה מחקה את המציאות ללא המימד האידיאולוגי. הפוסט מודרניזם (דעתו של פיסק) לעומת זאת, טוען כי למציאות אין עליונות על המציאות הטלוויזיונית ההבחנה בין מציאות לדמיון קרסה. שני מושגים מבטאים מצב זה: צלם- דימוי טלוויזיוני- הדימוי וההעתק של המציאות שווים למקור מבחינת מעמד קיומי. תחקית- השעתוק החוזר בטלוויזיה של הצלמים. ערבוב דימוים ללא הבחנה. הפוסט מודרניזם הוא הניצחון של החיצוניות שאין לה שום משמעות. החוויה מקוטעת (פרסומות, פרומואים וכו') ואין אידיאולוגיה ברורה.
לדעתו של ג'ון פיסק הטקסט הטלוויזיוני פתוח לחלוטין ואין לא שום משמעות אידיאולוגית. פיסק טוען שהמראה החיצוני חסר משמעות ולכן אין לו גם שום משמעות אידיאולוגית. כל אחד יכול לפרש את הטקסטים של התרבות הפופולארית בהתאם לדעתו והדבר מאפשר גם פרשנויות חתרניות לאידיאולוגיה השלטת. הפתיחות מאפשרת "לכפופים חברתית" להשתמש בטקסט לייצור משמעויות משלהם לפעמים גם חתרניות. דימויי טלוויזיוניים הם מאגר (ארגז כלים) ממנו האדם מייצר משמעות שהיא חלק מחיי היום יום שלו.
