סיכום: נוסק ולימור – הצנזורה של היד הנעלמה
מתוך המאגר: סיכומי מאמרים בתקשורת
המאמר "הצנזורה של היד הנעלמה" של נוסק ולימור מדבר על צנזורה ממניעים כלכליים. הם מגדירים צנזורה כלכלית כמניעת פרסום מידע שיש בו בכדי לפגוע באינטרסים כלכליים עסקיים של מפעיל הצנזורה או לקדם את אינטרסים הכלכליים של מתחריו. האינטרס של עסק הוא להרוויח כסף ולא לפגוע במפרסמים שלו. קיימת צנזורה פנימית לא פורמאלית באירגון לא לפגוע באינטרסים שלו אלא באינטרסים של העיתון המתחרה.
דוגמאות מישראל:
- ריכוזיות – ריכוז מגוון אמצעי התקשורת בידיים למעט אנשים.
- בעלות צולבת – שליטה על כמה אמצעי תקשורת או יותר. (מוזס – עתון יומי + אחוזים מערוץ 2).
- ניגוד אינטרסים – מישהו שלא מחזיק רק בתקשורת אלא גם עסקים אחרים. הוא לא יפרס דבר שיזיק לעסקים האחרים שלו.
הבעיה עם הצנזורה הזאת היא שקשה לזהות אותה. לא ניתן לדעת למה ומה מפרסמים והאם זה נכון. לא יודעים האם היא מתרחשת ולכן היא מסוכנת. ניתן למנוע זאת על ידי כך שיהיה חוק לשקיפות, כלומר לפרסם מה בבעלותם של מי שנמצא בראש ומה הוא עושה.
סיבות לכך שהתפתחה הצנזורה הכלכלית:
- התפתחות תאגידים ענקיים בינלאומיים הבונים חברות – מה שמניע אותם הם האינטרסים הכלכליים ולא טובת המדינה.
- שינויים תוכניים – חדשות בידוריות, שינויי בתכנים.
הצנורה הכלכלית מופעלת ב3 דרכים:
- חיזוקים חיוביים- שיטת הגזר- ברגע שמפרסם משקיע את כל הכסף שלו בעיתון הוא הופך להיות לקוח מועדף, ומבטיח לעצמו שלא יפרסמו עליו פרסום לא רצוי. מתן שוחד או טובות הנאה .
- חיזוקים שליליים- שיטת המקל- ביטול מודעות פרסום, חרם על עיתון וביטול מינויים.
המלצות לשינוי המצב:
- הגברת המודעות הציבורית לסכנות הגלומות כשיש שוק חופשי ותחרות חופשית בעיתונות (ריכוזיות של בעלות , בעלות צולבת, העלאת האינטרסים של המו"לים)
- חיזוק המעמד של השידור הציבורי- לא מתפקד כעסק כלכלי ולא מונע משיקולי רווח, יש לו יותר כוח לבקר את השחיטות וחברות כלכליות (הדבר תלוי בכך שהשידור הציבורי לא יהיה תלוי בפוליטיקאים).
- שינוי המעמד החוקי של אמצעי התקשורת הפרטיים-פיקוח ציבורי של שידור ציבורי.
