אדמונד ברק על המהפכה הצרפתית
הסיכום להלן הינו חלק מסיכום הקורס "אידיאולוגיות מודרניות" מתוך מאגר הסיכומים במדעי המדינה
אדמונד ברק היה אירי פרוטסטנטי, חבר בפרלמנט האנגלי, אולי השמרן הרהוט ביותר שקם עד ימנו. התופעה החזקה ביותר בתקופתו היא המהפכה הצרפתית. הוא יושב באנגליה שמולו בצרפת מתבצעת המהפכה. הוא מסתכל על המהפכה בדחייה ובגועל כאילו ששם קורה משהו למען האנושות.
קשה מאוד לנסות להביע את עמדותיו של אדמונד ברק כאילו שהייתה לו פילוסופיה פוליטית. הוא היה איש מעשה, הוא ראה עצמו לא כפילוסוף, אלא דווקא כאיש שעוסק בענייני ציבור ומזה הוא למד חוכמה, זהירות ופיקחות. אז בימיו בצרפת הכול הולך וקורס. הוא אם כן, האויב הגדול של הגוזמא של תנועת ההשכלה הצרפתית, הוא מנסה להחזיר אותנו לעולם של מנהגים ורציפות עם העבר.
במסגרת עליית המודרניזם וולטר ביטל את העבר כזיכרון דברים של טיפשות. רוסו לא ביסס את מדינתו על מה שהיה בעבר אלא על רצון כללי, על רעיון שהוא גילה בעצמו, שמסביר לנו מהי האמת של החברה האנושית. שניהם מפנים עורף לעולם העתיק.
ברק בניגוד אליהם, מדבר על חזרה לזהירות ופיקחות. הוא אומר שצריך לשכוח מהשקפות פילוסופיות. החברה האנושית היא מורכבת מידי, ייחודית מידי, עיקשת מידי בכדי שרעיונות מסוימים יוכלו לפתור את בעיותיה ואפילו להבין אותה.
כמעט כל מה שהוא כתב מדבר על מצבים שקרו בעבר. הוא לא אהב אבסטרקציות, הוא לא אהב היפותזות פילוסופיות. אדם לא צריך להסתכל על עולם פילוסופי אלא צריך להסתכל על העבר, צריך ללמוד מהניסיון ההיסטורי. אסור לנו לעשות מעשים פזיזים ומהירים.
אדמונד ברק כתב ספר בשם "ההרהורים על המהפכה הצרפתית", שבו טוען שהמרקם של העולם החברתי הוא מורכב מידי בכדי להיכנס לתיאוריה מסוימת. יש לפנות להבנה ההיסטורית של כל חברה וחברה. למשל, לשון לא מתפתחת בקפיצות גדולות, רוב ההיסטוריה של שפות היא בעלת שינויים איטיים. ברק טוען שאדם שחש ולומד את ההיסטוריה, מבין מתוך ההיסטוריה עצמה מה טוב ומה רע.
הוא בעצמו מסתכל על מה שקורה בצרפת והוא טוען שיש כאן מעשים שלא יעשו. המהפכה הצרפתית היא תרגיל אקדמי-פילוסופי עקוב מדם. הרי עבורו, המהפכה קרתה עבור פילוסופים כמו וולטר ורוסו שבשבילם מתחילה ההיסטוריה מחדש, מבלי להסתכל על ההיסטוריה. ברק טוען שאותם בני אדם הורסים מבנה היסטורי של אלפי שנים, של מאמצים אנושיים עילאיים.
מוסד שאינו מתאים לבני אדם פשוט ילד לאיבוד במשך הדורות. העובדה שמוסדות מסוימים מתקיימים מאז התחלת האנושות אומר עליהם משהו. ככל שהם מתקיימים יותר זמן אז ברור שהרעיון של המוסד הזה הוא שיש בו שורשים עמוקים בתוך צרכיו של בני אדם. עצם המושג של מוסד נשאר על קנו במשך מאות שנים, זהו כבר טיעון שאותו מוסד הוא רצוי. מה עושים הפילוסופים הצרפתים? מנסים להרוס קליל את המבנים שההיסטוריה מצדיקה ולבנות חברה חדשה יש מאין, לפי טענות פילוסופיות שאין להן ביסוס במציאות.
ברק טוען שיש הבדל בסיסי בין 2 המהפכות (אמריקנית וצרפתית): המהפכה הצרפתית הייתה מבוססת על רעיונות חדשים של חירות, רצון כללי, דמוקרטיה וכו'. המהפכה האמריקנית לעומת זאת, התבססה על ניצול האמריקנים. בכל המסורת האנגלית המפוארת מאז המגנה קרתא, מיסוי פירושו שאתה חייב לבוא מתוך לגיטימיות פוליטית. המגנה קרתא טענה שהאריסטוקרטים צריכים לחתום על מיסוי חדש של המלך.
האמריקאים אינם באים להרוס את הכול, מתוך איזה רעיון פילוסופי. אדרבה, המהפכה הזאת לעומת הצרפתית, הייתה מהפכה לאומית בעוד שהמהפכה הצרפתית היא חברתית. ההיסטוריה מראה שמהפכות לאומיות מצליחות ומהפכות חברתיות לרוב אינן מצליחות. המהפכה האמריקנית לא נעוצה בפילוסופיה.
סיכום: עבור ברק כאשר אדם בא לשנות מוסדות בחברה, הצני לכת עם ההיסטוריה, אל תחשוב שאתה חכם יותר מן הניסיון של כל הדורות. ברק ממשיך ואומר, בני אדם כיחידים יכולים לחשוב על רעיונות מטורפים, הם יכולים להאמין בתפיסות שהן טיפשיות. אבל המין האנושי שעובר ניסיון רב מאוד וחוויות רבות במשך דורות רבים הוא גאון. לכן, לאן לפנות כאשר אתה מדבר על מה שצריך לעשות ברגע הזה למול בעיה זו? אל תחשוב בצורה רדודה ורציונאלית, תחשוב תמיד בתוך הזרם ההיסטורי. אתה צריך לחפור עמוק בתוך התודעות ההיסטוריות שנוצרות במשך דורות ומשם תוציא את התשובה. כלומר, פילוסופיה היא בסדר לדברים מסוימים, אבל כדי לענות על שאלות פרקטיות אתה צריך לחזור אחורה להיסטוריה.
דוגמא: כאשר ילדים רואים את אביהם חולה הם יכולים לטעון טענות מסוימות שאם רק הם יעשו משהו אז האבא יתרפא. אך לעומת זאת, מי שפונה לאופן שבו בני אדם הגיבו למצב כזה בכל הדורות, אז התגובה שלך תהיה יותר חכמה. לפי אדמונד ברק פילוסוף אין הבנה עמוקה של המרקם העדין ביותר של ההיסטוריה.
ראו גם: דעות פילוסופים על המהפכה הצרפתית