חברה ואינטרנט: מערכות יחסים מקוונות

חברה ואינטרנט: מערכות יחסים מקוונות

הסיכום לפניכם הוא חלק מסיכומי הקורס "חברה ואינטרנט" כחלק מאסופת הסיכומים בסוציולוגיה באתר.

במחקרם המקורי בתחום חקר זה, Parks & Lloyd (1995) העבירו שאלון העוסק ביצירת חברויות לאנשים המשתתפים בקבוצות חדשות אינטרנטיות (לוחות מידע אלקטרוניים המוקדשים לנושאים בעלי תחום עניין מיוחד). התוצאות הראו שהקשרים הוירטואליים שנוצרו היו דומים, במידה רבה, לאלה אשר נוצרו פנים-אל-פנים, במונחים של גודלם, עומקם ואיכותם. במחקר אחר, McKenna ועמיתים (2002) סקרו כמעט 600 אנשים אשר נבחרו באופן מקרי מבין חברים המשתייכים לקבוצות פופולאריות חדשות המוקדשות לנושאים שונים כגון פוליטיקה, אופנה, בריאות, אסטרונומיה, היסטוריה ושפות מחשב., חלק נכבד מן המשיבים דיווחו על כך שיצרו מערכת יחסים קרובה עם מישהו שפגשו, במקור, באמצעות האינטרנט; נוסף על כך, יותר מ-50% מן המשתתפים הללו העבירו מערכת יחסים אינטרנטית לתחום הפנים-אל-מול-פנים או לתחום "החיים האמיתיים". חלק נכבד מן הקשרים המקוונים הללו הפכו להיות קרובים למדיי- 22% מן המשיבים דיווחו שהם התחתנו, התארסו או גרו יחד עם אדם שפגשו, במקור, באמצעות האינטרנט. נוסף על כך, מחקר עוקב אחר אותם משיבים גילה, שמערכות היחסים הללו היו יציבים בדיוק כמו מערכות היחסים המסורתיות (ראה: Attridge ועמיתים, 1995; Flill ועמיתים, 1996).

מחקרי מעבדה עוקבים שנערכו על ידי McKenna ועמיתים (2002) ו-Bargh ועמיתים (2002) התמקדו בסיבות העומדות מאחורי יצירתה של מערכת יחסים קרובה על גבי האינטרנט. במחקרים הללו, זוגות של תלמידי קולג' בנים ובנות, שלא הייתה ביניהם היכרות מוקדמת, הכירו זה את זו לראשונה או בחדר צ'ט אינטרנטי או פנים-אל-פנים. אלה שהכירו דרך האינטרנט חיבבו זה את זה יותר מאשר אלה שנפגשו לראשונה פנים-אל-פנים – גם כאשר, ללא ידיעת משתתפי הניסוי, מדובר היה באותו בן-זוג בשתי הפעמים (McKenna ועמיתים, 2002). יתרה מזאת, המחקרים הללו גילו ש:

א.     אנשים הצליחו לבטא את עצמיותם "האמיתית" (אותם היבטים אישיים אשר נתפסו על ידם כחשובים אך אשר לרוב לא הצליחו להציג בציבור) בצורה טובה יותר לבן/בת-זוגם על גבי האינטרנט מאשר פנים-אל-פנים;

ב.      כאשר בני-זוג אינטרנטיים חיבבו האחד את השני, הם נטו (יותר מאשר קבוצת הפנים-אל-פנים) לשקף את תכונותיהם של חבריהם האידיאליים זה על זה (Bargh ועמיתים, 2002).

המחברים טענו ששתי התופעות הללו תורמות ליצירת מחקרים העוסקים במערכות יחסים המנוהלות מרחוק. מצאו שהנטיות לעשות אידיאליזציה של בן-הזוג החסר לעיתים קרובות גורמת להם לדווח על רמת שביעות רצון נמוכה יותר ממערכת היחסים בהשוואה למערכות היחסים הקרובות מבחינה גיאוגרפית (ראה גם Murray ועמיתים, 1996).

האנונימיות היחסית של האינטרנט עשויה גם לתרום ליצירת מערכות יחסים קרובות באמצעות הפחתת הסיכונים הכרוכים בגילוי עצמי. מכיוון שהגילוי-העצמי תורם לתחושת האינטימיות, הפיכתו לקלה יותר אמורה להקל על יצירת מערכות יחסים. בהקשר זה, תקשורת האינטרנט דומה לתופעת ה"זַרים ברכבת", אשר תוארה על ידי Rubin (1975; ראה גם Derlega & Chaikin 1977). כפי שציין Kang (2000, עמוד 1161), "המרחב המקוון הופך דיבור עם אנשים זרים לקל יותר. נקודת המוצא הבסיסית של התחום הווירטואלי, כגון חדרי צ'ט, הינה ליצור היכרויות חדשות. ובניגוד לכך, במרבית הסביבות העירוניות, מעט מאוד מן האווירות מעודדות אותנו לפנות לזרים ולהתחיל לשוחח. בערים רבות, בעשותנו כך, הדבר עלול להגיע לכדי איום פיזי."

אם כך, בכלליות, העדויות מציעות שההתקשרות עם אחרים באמצעות האינטרנט, במקום להיות פעילות של האדם המתבודד והבלתי-משתלב חברתית, לא רק מסייעת לשמירה על קשריו הקודמים של הפרט עם בני משפחתו וחבריו, אלא גם, אם הפרט מוכן לכך, מקלה ומסייעת על יצירת מערכות יחסים חדשות, קרובות ומשמעותיות, באווירה בטוחה באופן יחסי.