בהגיון החמישי ב"הגיונות" דקארט מציג הוכחה נוספת לקיום אלוהים (אחרי ההוכחה הראשונה והשנייה). יש להוכחה זו חשיבות גדולה, כי היא נסיון להוכיח את קיום אלוהים בהגיון גרידא. היא טוענת שחלק ממושג אלוהים הוא קיום, כמו שאין הר בלי גיא, אין אלוהים בלי קיום.
גרסא א של ההוכחה האונטולוגית לקיום האל:
- כל מה שאני מכיר באופן בהיר ומובחן כשייך לדבר כלשהו, אכן שייך לו;
- ברור לגמרי שאני מוצא בתוכי אידאה של יש מושלם בתכלית;
- קיום אקטואלי ונצחי שייך לטבעו של האל;
לכן,
- קיומו של האל צריך להחשב ברוחי כבטוח.
גרסא ב של ההוכחה:
- בכל יתר הדברים (מלבד האל) התרגלתי לערוך הבחנה בין הקיום למהות;
- גלוי וברור שאי-אפשר להפריד את קיום האל ממהותו;
- סתירה לתפוס אל (כלומר יש מושלם בתכלית) שחסר בו הקיום;
לאמור,
- הקיום של האל הוא חלק מתוכנה של אידיאת האל;
ולכן,
- האל קיים בהכרח.
הגרסה הראשונה יותר קשורה להוכחות בהגיון השלישי. הגרסה השניה יותר מדגישה שההוכחה חלה רק על אלוהים, ולא על שום דבר אחר.
הביקורת על ההוכחה האונטולוגית
קאטרוס: אמנם הגדרת האל כיש מושלם נשמעת הגיונית, אבל לא ברור שיש לכלול בכך גם מציאות. ההגדרות יכולות להגדיר מילים או מושגים, אבל לא יכולות לעבור ולהגדיר מציאות.
גסנדי וקאנט: אין שום חסרון במשהו שאין בו מציאות. מציאות היא לא תכונה, ולכן היא לא חלק מתוכן של אידיאה (אין הבדל בין 100 ₪ בכיס שלי ו100 ₪ שאין לי. שני המושגים זהים). קיום של דבר אינו פרדיקט (תכונה), אלא אוגד – משהו שמוסיף על הידע של האידאה, ולא חלק ממנה.
נראה שההוכחה האונטולוגית לא עומדת בפני עצמה (לפחות בהגיונות, בעקרונות הפילוסופיה דקארט מביא אותה כהוכחה הראשית). זאת מאחר שהיא משתמשת בהקדמות שנמצאות בהגיון השלישי (מושג האל כיש מושלם בתכלית, ובהירות ומובחנות). כמו"כ, היא לא פוטרת את בעיית המעגליות של ההוכחה הקודמת, כך שאם היא עומדת בפני עצמה היא הורסת את כל המהלך הלוגי היפה של הגיונות.
