דקארט הגיע ב-1625 לפריז, והיה עשוי להיות מושפע מתלמידי מונטיין.
משנתו של מונטיין היא קיבוץ 'מסות', לאמור: רעיונות שונים שעלו בדעתו, ללא הגיון מסויים, ונסיון לראות לאן הם מובילים.
עיקרי משנתו של מונטיין:
- אני הוא העיקר, והוא מושא החקירה. הדרך הראויה לחקירה זו היא אינטרוספקציה. (הדיבור הוא בשם עצמו, ללא נסיון לומר משהו על אחרים. עם זאת – מונטיין מצפה מאחרים להזדהות עם מה שכתוב במסות לגבי עצמם – לא בגלל המסות, אלא בגלל שהן מתארות את המצב האנושי).
- השקפה רלטוויסטית תרבותית – הגילויים של הפראים ויחס העליונות האירופי עליהם הובילו את מונטיין לרלטוויזם – מי אמר שאנו יותר טובים מהם (הם אוכלים אדם, אנחנו צולים אותו חי באינקוויזיציה). בנוסף הוא פקפק במורשת התרבות בכלל, בדגש על המדע והביטויים האריסטוטליים.
- ספקנות – הספקנות בנויה שכבות שכבות – אמנם אני מכיר את עצמי, אבל אני משתנה עם העולם. המדע מתקדם כל הזמן, ומה שהיום מדעי מדעני העתיד ילעגו עליו, כפי שאנו לועגים למדענים בעבר. (הטענה המרכזית היא שהעולם בהשתנות מתמדת, ועל-כן לא ניתן להכירו) בנוסף, אנו תלויים בתפישות חושינו, ואין קריטריון למהימנותם.
כדי להמלט מהקשיים, בני אדם בחורים שתי דרכים פסולות – 1. נתינת הוכחות מעגליות, 2. הנחות יסוד שרירותיות, שאין להן שחר וביסוס.
הוא מקטין את חשיבות התבונה בשל כך, ואומר שדעותינו וחשיבתנו שווי ערך להטלת מטבע (כי הן אקראיות, לפי המשפטים הקדומים שלנו וכו').
- האמונה הדתית – אמונה תמה: מונטיין תרגם ספר שמבקש להביא נימוקים שכלתניים להוכחת הקתוליות, אבל כשנתבקש להגן עליו לא הגן, אלא אמר שהאמונה צריכה להשען על אמונה תמימה ופשוטה, ולא שכלית. דווקא הבורות היא מפתח לאמונה. נראה שהוא ניסה להגן על צרפת, אחרי מלחמות דתיות (ליל ברתולומיאוס) בין פרוטסטנטים לקתולים. לכן הוא הכניס יסודות ספקניים לדרך לדת. דווקא הספקנות מראה את אפסותו של האדם, ועליונות האל.
השוואה לדקארט
דמיון
- גם מונטיין וגם דקארט מגיעים מרקע דומה – האצולה הנמוכה בצרפת, עם השכלה במשפטים.
- לשניהם תחושת מרי נגד התרבות הישנה (מונטיין בסוף מקבל אותה, דקארט מהפכן מן היסוד.
- שניהם מדגישים את ההתבודדות (מונטיין בספריה שלו, ומזכיר הוגים אחרים, דקארט לבד, ולא מזכיר כמעט אחרים).
- שניהם מדגישים אינדיבידואליזם. הכתיבה אישית על סמך אינטרוספקציה. (בשניהם מוזכרת ספירת מלאי של הנפש).
שוני
- שניהם ספקנים, אבל הספקנות של דקארט מתודית בשלב ראשון, ואילו מונטיין גם מסיים בספקנות.
- משמעות המתודה: שניהם מדברים על מתודה, אבל אצל דקארט המתודה היא מסדנות, שנועדה להביא לכינון ההכרה האנושית, ואילו אצל מונטיין המתודה היא רק דרך, שלא ברור לאן היא מובילה.
- מונטיין טען שהמדע לא יגיע לאמת, ואילו דקארט חשב שהמדע הוא הדרך לגילוי האמת.
- דקארט אופטימיסט בנוגע לתבונה ויכולתה להשיג את האמת, מונטיין פסימיסט.
- יחס לדת: דקארט ביקש שהפילוסופיה תסייע לדת, ותוכיח עיקרים שלה (באגרת למלומדים), מונטיין היה סבור שאין לפילוסופיה איך לעזור לדת, ועדיף להאמין אמונה תמה.
