משטרים נשיאותיים ומשטרים פרלמנטריים -סיכום

בדמוקרטיה קיימות 3 רשויות שלטון:

רשות מחוקקת:

א. תפקידיה: חקיקה, ייצוג אינטרסים של העם, בקרה על רשות מבצעת.

ב. מודל רשות עם בית אחד (ישראל) – יתרונות:

1) ריכוז חקיקה במוקד אחד.

2) קשר בין בוחרים לנבחרים קרוב יותר בגלל כמות נבחרים קטנה.

ג. מודל רשות עם שני בתים (ארה"ב) – יתרונות:

1) יותר ייצוג – בסנאט – לכל מדינה 2 מקומות, בקונגרס – ייצוג יחסי לגודל המדינה/ מחוז.

2) מניעת הקצנה בחקיקה קיצונית (איזונים ובלמים)

3) ביקורת הדדית של שני הבתים (האחד על השני).

רשות מבצעת.
רשות שופטת.

הפרדת רשויות אופטימאלית: מתקיימת כאשר הרשות המחוקקת- מחוקקת, הרשות המבצעת- מבצעת והשופטת- שופטת (משטר נשיאותי הכי קרוב לכך). במשטר פרלמנטרי הגבול המפריד בין הרשויות מעורפל יותר.

ממשלים נשיאותיים

ארה"ב (נשיאותי קלאסי)

צרפת (חצי נשיאותי)

דרא"פ (נשיאותי פרלמנטרי)

באמצע – קנצלר

גרמניה

אוסטריה

ממשלים פרלמנטאריים קבינטיים

בריטניה

ישנם 3 קריטריונים להבחנה בין המשטרים:

	משטר פרלמנטרי	משטר נשיאותי
הליך בחירה	הציבור ←פרלמנט ← רשות מבצעת ורוה"מ	הציבור ← נשיא (רשות מבצעת) הציבור ← רשות מחוקקת (קונגרס וסנאט)
עקרון הפרדת רשויות	קיים טשטוש בין הרשויות	הפרדת הרשויות כמעט אופטימלית
פרוצדורת אי אמון	יש אי אמון בין רשויות: פרלמנט יכול להפיל רשות מבצעת ורוה"מ רוה"מ יכול לפזר פרלמנט. בבריטניה – אי אמון חזק	אין אי אמון בין רשויות: רק הציבור יכול לקבוע פעם ב-4 שנים (למעט עבירה שיש עימה קלון). בגרמניה – אי אמון מוחלש -קונסטרוקטיבי (נדרש גם רוב להפלת ממשלה וגם רוב לממשלה חלופית).

ראה גם: השיטה הנשיאותית מול השיטה הפרלמנטרית

ניתוח מימשלים פרלמנטריים

בריטניה

גרמניה

חלוקת עוצמה ברשות מחוקקת

בית נבחרים (תחתון) – בית הלורדים (עליון)

דו אגפית חלשה – א-סמטרית בעוצמה

בונדסטאג (תחתון) – בונדסראט (עליון)

דו אגפי לא מאוזן (יתרון לבונדסטאג)

בית נבחרים– 646 – בחירות אזוריות אישיות

חקיקה (95% שייכים לרשות המבצעת)

העלאת נושאים לסדר יום ציבורי

בקרה ופיקוח (כגון שאילתות

לגיטימציה ופיקוח על הצעות חוק מהממשלה.

בונדסטאג – 656 – אינטרסים לאומיים

שיטת בחירות מעורבת (אזורית רובית ויחסית ארצית)

כל חקיקה פדראלית עוברת דרכם.

שיפורים ותיקוני חקיקה – דרכם.

דנים בנושאים בעלי עניין ציבורי (ויכוחי שעה.

הצעות לסדר היום ושאילתות.

בית הלורדים (בית סימלי-הסטורי) – 675 מכח ירושה ותרומה למדינה

העלאת הצעות לסדר היום

יכולים להשהות/לעכב הצעות חוק (למעט תקציב)

בונדסראט – 65 – אינטרסים אזוריים

נקבעים ע"י 16 הקבינטים של המדינות באופן יחסי.

(בכל לנדר – קבינט + פרלמנט חד ביתי).

משנות ה-60 – 2/3 מהחקיקה הפדראלית עוברים דרכם.

מאפייני הרשות מבצעת

(קבינט)

* נבחרת ע"י הפרלמנט.

* 16 – 23 שרים חד מפלגתי.

* אבן יסוד – אחריות אישית וקולקטיבית בקבינט.

* רוה"מ ראש הקבינט :

– ממנה ומפטר שרים.

– מנסח החלטות סופיות.

– עוצמתו עפ"י אישיותו (אינה מעוגנת בחוק).

– אחראי על עיצוב המדיניות.

רשות מבצעת דומיננטית.
קיומה של חוקה שמעצימה את כוחו של הקנצלר:

א. אי אמון קונסטרוקטיבי.

ב. יכול להפוך הצעות חוק לאי-אמון בממשלה.

ג. 3 עקרונות הקנצלר:

1) עקרון הקנצלר: קובע בלעדי של המדיניות הפדראלית.

2) עקרון האוטונומיה המניסטריאלית: כל שר קובע את מדיניות משרדו בתנאי שזה לא מתנגש עם מדיניות הקנצלר.

3) עקרון הקבינט: מחלוקת בין משרדי ממשלה על סמכויות ותקציב תוכרע ע"י הקבינט.

הקנצלר ראש המבצעת (יוצא מהבונדסטאג).

יחסי עוצמה בין רשות מבצעת

לרשות מחוקקת

הרשות המבצעת היא הדומיננטית (ניתן לראות את יוזמות החקיקה.

המחוקקת יכולה להביע אי-אמון כי המבצעת מקבלת לגיטימציה ויוצאת מתוכה.

רשות מבצעת דומיננטית.

המחוקקת מגיבה יותר להצעות חוק ממשלתיות (והשפעתה אינה מבוטלת.

יכולת המחוקקת להדיח את הקנצלר – מוגבלת.

הגבלות על הרשות המחוקקת

א. העדרה של חוקה כתובה המגדירה יחסי עוצמה עם המבצעת.

ב. עקרון עליונות הפרלמנט שנפגע עם כניסת בריטניה לשוק האירופי המשותף.

א. החוקה מגבילה את הרשות המחוקקת מלשלוט על הקנצלר והקבינט.

ב. אי אמון קוסטרוקטיבי – מקשה על הפלת ממשלה.

ג. הקנצלר רשאי למנות שרים ללא אישור המחוקקת.

מאפייני שיטת בחירות

אזורית – אישית

הכרעה ברורה מי מפלגה שלטת באמצעות רוב פשוט.

מעורבת:

א. מפלגות נבחרות בשיטה יחסית.

ב. נציגים נבחרים בשיטה אזורית.

חלוקת עוצמה בין ממשל מרכזי ללא מרכזי

הממשל המרכזי מגדיר את סמכויות השלטון המקומי ע"י חוקים.

הסמכות של ה"לנדרים" מצומצמת לטיפול בתחומי חינוך, תרבות ופרויקטים אזוריים

ניתוח מימשלים נשיאותיים/חצי נשיאותיים

	ארה"ב	צרפת
חלוקת עוצמה ברשות מחוקקת	בית נבחרים (תחתון) – סנאט (עליון): "הקונגרס" דו אגפית חזקה ומאוזנת.	אסיפה לאומית (תחתון) – סנאט (עליון) דו אגפית חלשה – א-סמטרית בעוצמה
	בית נבחרים – 435 – ייצוג יחסי עפ"י גודל מדינה סנאט – 100 – ייצוג שיוויוני (מענה למדינות קטנות) כל הצעת חוק שעולה בבית אחד, עוברת לבית השני לאישור ואז עובר לנשיא (שחותם ואז נוצר חוק). משמשים איזון ובלימה האחד כלפי השני. א. סמכות חקיקה. ב. אישור אמנות בנלאומיות. ג. הטלת מיסים ותקציב. ד. מינוי פקידים ושופטים. לסנאט יתרון בשני דברים: א. inpeachment (הדחת נשיא) – משמש כגוף הקובע את גזר הדין (אבל רק רק לאחר שבית הנבחרים מרשיע). ב. סמכות העיצה וההסכמה – מאשר אמנות בנלאומיות (אבל התקצוב מאושר ע"י בית הנבחרים).	האסיפה הלאומית – הבית החזק.
		הסנאט – הבית החלש.
מאפייני הרשות מבצעת (נשיא +קבינט)	הנשיא – עוצמתו נובעת מהתפתחות היסטורית, ומעוגנת בחוקה. עוצמתו נובעת מהיותו: א. היותו מפקד הצבא והצי. ב. הבירוקרטיה תחת שליטתו (מח'מדינה, מומחים, פקידים). ג. נותן חנינות. ד. ממנה שגרירים, צירי מדינה, שופטי עליון (באישור סנאט). ה. קיום החוקה המגדיר תפקידים ויחסים בין רשויות.	הנשיא – מטפל במדיניות חוץ וביטחון. רוה"מ – מטפל בנושאים פנימיים. קיימות 3 מערכות יחסים בין הנשיא לרוה"מ: א. נשיא דומיננטי – רוה"מ נתפס כפקיד בכיר. ב. רוה"מ חותר לעצמאות – הנשיא מגבילו. ג. רוה"מ דומיננטי – נדיר מאוד. (הנשיא זקוק לשיתוף פעולה עם רוה"מ באסיפה הלאומית ליצירת יציבות) הנשיא הוא המוקד המרכזי ודומיננטי בתהליך קבלת החלטות. א. הנשיא נבחר ישירות. ב. ראש המדינה (טקסים – קשר עם העם). ג. אחראי על אחדות האומה. ד. ממנה שרים (מתייעץ עם רוה"מ), בכירי צבא ובית משפט. ה. אחראי על חנינות. ו. יכול לפזר אסיפה לאומית אבל רק פעם בשנה.
יחסי עוצמה בין רשות מבצעת לרשות מחוקקת	משמשים איזון ובלימה האחד כלפי השני: א. הנשיא מאזן (ע"י חתימה) או בולם (ע"י וטו). ב. חוק שהוחזר ע"י הנשיא יכול לעבור ב-2/3 מהקולות בכל אחד מהבתים ולהתקבל ללא חתימת הנשיא – כך הקונגרס מאזן.	א. המשטר הינו חצי נשיאותי כאשר מוסד הנשיאות הינו דומיננטי באופן מובהק. ב. קיים מאבק מתמיד בין הרשויות על העוצמה. ג. הנשיא יכול לפזר אסיפה לאומית אבל רק פעם בשנה. ד. תומכי הנשיא באסיפה הלאומית נידרשים לו ליצירת יציבות. ה. הנשיא מוגבל גם ע"י החוקה (אינו יכול לחוקק חוקים שסותרים אותה. ו. אסיפה לאומית יכולה להביע אי אמון בנשיא – נשיא יכול לפזר אסיפה לאומית.
הגבלות על הרשות המחוקקת	החוקה האמריקאית המגדירה בדיוק את מגבלותיה ותחומיה. הנשיא שמאזן או בולם אותה.	החוקה הנשיא.
מאפייני שיטת בחירות	בחירה ישירה באמצעות אלקטורים.	בחירה ישירה של הציבור – נשיא – 7 שנים. אסיפה לאומית – 5 שנים
חלוקת עוצמה בין ממשל מרכזי ללא מרכזי	ממשל פדראלי (ממשל אחיד למדינות הקובע חוקים בסיסיים לכולם וכל מדינה קובעת לעצמה חוקים משלה ללא התנגשות בחוקי הפדרציה).