בפרולוג של המחזה אנטיגונה מתנהל דיאלוג בין אנטיגונה לאיסמנה. דיאלוג זה הוא האקספוזיציה של המחזה. הן אחיות, בנותיו של אדיפוס המלך. בדיאלוג הזה מזכירה אנטיגונה בפני איסמנה את האסונות שהנחיתו האלים על משפחתם בגלל חטאו של אדיפוס וגם מספרת לה על פקודת קריאון: איסור קבורת פוליניקס והפקרת גופתו בשדה למאכל עופות השמים. היא גם מסבירה לה שהעונש על העובר על הצו הוא סקילה באבנים בפני כולם. אנטיגונה רואה בפקודה אסון נוסף על משפחתם ומספרת לאחותה שהצו נוגד את החוק הדתי של האלים, המחייב את קרובי המשפחה לקבור את המת. איסמנה מגוללת בפני אנטיגונה את קורות המשפחה- אביהם, שניקר את עיניו, אימם שהתאבדה, שני אחיהם, שהרגו זה את זה במלחמה. היא לא מוכנה לשתף פעולה עם אנטיגונה וטוענת טענה שוביניסטית: "האישה חלשה מן הגבר" וטענה הגיונית, לפיה: "רק טיפש יתקומם נגד מה שמעבר ליכולתו, נגד מי שחזק ממנו בהרבה". היא רואה בקריאון אדם חזק מתוקף שלטונו ומצטיירת כנכנעת למי שיכול לכפות עליהן צווים ודרישות. היא מגלה חולשה כנגד כוח השלטון וחושבת שאנטיגונה נוהגת בטיפשות ושיגעון ברצונה להפר את צו המלך. איסמנה בוחרת בחיים, למרות שאחותה רואה חובה עיקרית כלפי המתים ולא מוכנה לסגת מחובתה זו, גם אם מדובר בסיכון חיים והקרבתם. עמדתה של איסמנה מעוררת באנטיגונה שנאה כלפי אחותה והיא אפילו מוכנה בקיצוניותה לנתק איתה כל קשר.
v הדיאלוג הזה בעל חשיבות יתרה משום שהוא מהווה אקספוזיציה, מבטא את עקרון שלוש האחדויות ומציג את הזמן (עלות השחר, לאחר המלחמה) , המקום (פתח הארמון), הדמויות (אנטיגונה, איסמנה, וקריאון), הרקע(סיפור בית אדיפוס, שקללה עליו ועל משפחתו, מות האחים במלחמה על השליטה בעיר תבאי והצו של קיראון לאחר מותם), והדילמה (צו בעייתי שנקבע על ידי מלך-שליט, שנוגד את ערכי המשפחה וכבודה).
מתוך: סיכומים בספרות – אנטיגונה – תקציר המחזה
