אנטיגונה – אפיון דמויות: דמותו של קריאון

מתוך: סיכומים בספרות – אנטיגונה – אפיון דמויות

דמותו של קריאון:

  1. מקבל את כס המלכות בירושה כי הוא קרוב המשפחה היחיד לבית אדיפוס. האלים תומכים בעלייתו לשלטון.
  2. במערכה הראשונה קיראון מציג עצמו כדמוקרט בנאומו הראשון, במטרה לכבוש את לב זקני העם: מגנה ראש עיר, שאינו פתוח להתחשב בעצות הטובות של יועציו, מגנה את הבוגדים בעיר ומדבר על התועלת והטובה של תושבי העיר כדבר שהוא בראש מעייניו.
  3. מוציא את הצו של, שלא לקבור את פוליניקס הבוגד בעיר ומקבל את תמיכת העם, שכן הדברים מוצגים כטובת העיר.
  4. אחר כך הוא מתגלה כמי שרומס ערכים חשובים המתנגשים עם הצדק המדיני שלו. הוא דמות בעלת צדק מוגבל.
  5. מתנהג באדישות כלפי היימון, המאיים להתאבד בעקבות אנטיגונה אהובתו וחוטא לערך האהבה.
  6. חוטא גם כלפי אנטיגונה ואיסמנה, שהן קרובות המשפחה שלו וגורם להן ייסורים קשים.
  7. קריאון הוא דמות טראגית – בן מלוכה שחוטא בחטא ההיבריס, הגאווה וההתנשאות מתוך ביטחון עצמי מופרז, חוסר נכונות להתחשב בעמדת הצדק של האחר (אנטיגונה, היימון), תוך ביטול, זלזול ואכזריות. קריאון פועל באופן קיצוני ונלחם על עמדתו וכמו כל דמות טראגית סופו טראגי.
  8. כשהוא בטוח בשלטונו, חלה ההתדרדרות המוסרית שלו. הוא כבר לא מגן על העם ומשרת את טובתו, מגלה דבקות בכיסאו, יש לו יצר שלטוני חזק וקיצוני ובתכונותיו באים לידי ביטוי רודנות ועריצות.
  9. עמדתו כלפי הסובבים אותו היא נוקשה וחסרת גמישות, לא מסוגל לשנות ולהתאים את עצמו לנסיבות המשתנות של המציאות סביבו. הוא אינו מקשיב לזולת ואינו מתחשב בדעת אחרים, אלא מתייחס אליהם בביטול.
  10. מתאפיין בשוביניזם, מבטל את דעתה של אנטיגונה משום שהיא אישה, ומחשיב אותה כנחותה.
  11. מזלזל בדעתו של היימון משום שהוא צעיר וחסר ניסיון לדעתו, ובכך הוא גם דוחה את דעת העם, ולא מוכן שהעיר תכתיב לו איך לנהוג.
  12. הוא מפתח חשדנות חולנית חסרת כל יסוד כלפי סביבתו האנושית, חושד בשומר, באיסמנה, בטרסיאס הנביא ובעם בכלל.

13. אינו נוהג במתינות, בשיקול דעת ובתבונה כפי שמצופה מאדם בעל סמכויות, אלא כאדם שלא שולט ברוחו, נתון להתפרצויות רגשיות קיצוניות של זעם, אלימות והתנגדות אכזרית כלפי מי שחושב אחרת ממנו.

14. בסוף המחזה הוא שומע את דעת המקהלה ומשנה את דעתו אלא שהכל מאוחר כבר וכל יקיריו מתים.

15.כלקח מן האסון מתרחבת מודעותו של קריאון לנסיבות והוא מבין שאכן שגה. הוא פתאום מכיר בערכם של ערכים שונים ומבין כי לכל אחד יש מושגי צדק שונים. הוא מכיר בעובדה כי הדרך לקיים חיים מחייבת הידברות, קשב, פתיחות וקבלה הדדיים, נכונות לפשרה וויתורים הדדיים. תפיסת חיים אנוכית, לפיה כל אחד מקיים בקיצוניות את הצדק שלו, ללא התחשבות בזולת, מובילה לאסונות, כפי שהתחוללו ביצירה.

 

      ¨        במהלך המחזה האשמנו את קריאון בתכונות אופיו ובמעשיו השליליים, אך בסוף המחזה הוא מתגלה כדמות טרגית המעוררת רחמים. הוא מקונן ומתלונן שהאלים דחפו אותו ללכת בדרך הרשע והוא לא פעל מתוך רצון חופשי כי האלים קובעים את גורלו של האדם. קריאון אמנם חטא, אך לא בזדון, אלא מתוך אי ידיעה, בשוגג, בטעות. הוא לא צפה את ההשלכות של מעשיו, ומגיע לידיעה רק בסוף המחזה, כשזה כבר מאוחר מדי.

עוד דברים מעניינים: