פילוסופיה של הנפש בתקופתנו : ביהביוריזם ובעיית הנפשות האחרות
מתוך: פילוסופיה של הנפש בתקופתנו – סיכומים
סיכומים, עדכונים והרבה דברים טובים בקבוצת הפייסבוק שלנו – תנו לנו לייק!
ביהביוריזם ובעיית הנפשות האחרות
העמדה של הביהביוריזם הפילוסופי לא נתקלת בבעיית הנפשות האחרות (איך לייחס ייחוסים נפשיים לזולת). הבעיה עולה מהפער בין ההרגשה של המצבים הנפשיים שלנו, לבין המצבים הנפשיים של האחרים. על אחרים אנו תמיד עושים היסק ע"מ לדעת על מצבי הנפש שלהם (הם מחזיקים את הבטן – אני מחזיק את הבטן כשהיא כואבת – כואבת להם הבטן). יש כאן המון הנחות לא מבוססות (שניתן לעשות היסק דדוקטיבי כזה, שהתולדות של מצבי הנפש של הזולת דומות לשלי וכו').
כעת, בא הביהייביוריסט ואומר שאין כלל צורך בהיסק. זאת מאחר שההתנהגות היא המצב הנפשי, ולכן, אם אני יכול להתבונן בהתנהגות, אני לא צריך להסיק על המצב הנפשי, אני פשוט רואה אותו.
בהקשר הזה מובאת הבדיחה הידועה על שני ביהייביוריסטים שנפגשים, ואחד אומר לחברו "שלומך טוב, מה שלומי". זאת מאחר שההתנהגות נצפית, ולכן הוא רואה מה שלום חברו.
- ביהביוריזם מערער על האסימטריה בין ידע בגוף ראשון לידע בגוף שלישי; הוא מתכחש לקיומו של פער עקרוני, איכותי, בין ידע עצמי לידע של זולתי.
השאלה היא האם זה ייתרון עבור עמדתו.
כאן הדעות נחלקות. הוא לא נקלע לבעיית הנפשות בדיוק משום שהוא מתכחש לפער האפיסטמי בין ידע של גוף ראשון (נגישות מועדפת) לבין ידע של גוף שלישי. אם נזכיר, אז אמרנו בזמנו שזה הרגשה אינטואיטיבית, אבל ברגע שמכירים בו יש את בעיית הנפשות האחרות. כעת נאמר שאם אנחנו מתעלמים מבעיית הנפשות האחרות, אנו מתכחשים גם לפער האפיסטמי בנגישות למצבי הנפש האישיים. זה ויתור שהביהייביוריסט עושה בשמחה. השאלה האם אנו מוכנים לויתור כזה. (אנחנו לא מסתכלים על המראה, אומרים שיש לנו פרצוף כואב ולכן כנראה כואב לנו. אנחנו מרגישים את זה).
ישנו מובן בו הביהייביוריסט כן יקבל פער בהכרה ביני לבין הזולת. הביהייביוריסט הוא לא מקבל את ההבדל האיכותי בגישה האפיסטמית בין גוף ראשון לשלישי, אבל אולי יש הבדל כמותי – אני נגיש יותר לעצמי, כי אני נמצא הרבה יותר זמן עם עצמי, מאשר עם זולתי. הפער כולו הוא כמותי.
העמדה הזו רדיקלית ביותר. היא מכחישה את זה שיש גישה מיוחדת לאדם למצבי הנפש שלו.
הביהייביוריסט כאן מבקש לומר שזה שהוא לא נתקל בבעיית הנפשות האחרות, וההכחשה של ההכרה העצמית של המצבים הנפשיים, היא יתרון לעמדתו.
- ביהביוריסט פוסל את הרעיון של אינטרוספקציה (התבוננות פנימית) כמקור לידע על אודות מצבי נפש
- "משל החיפושית בקופסא"
- הטיעון "טרנסצנדנטאלי": יוצא מתוך ההנחה שאנו אכן מצליחים לתקשר אחד עם השני ומבינים אחד את כוונת השני, ומראה שתנאי לאפשרות התקשורת הזו היא לשלול את קיומם של מושאים נפשיים פנימיים שכאלה.
- אילו אינטרוספקציה אכן היתה המקור לידע על אודות מצבי נפש, לא היינו יכולים להסביר כיצד אנו מבינים את הדיבור הנפשי אחד של השני
הוא יגיד שהעובדה שהוא לא פונה לאינטרוספקציה, ולדברים פנימיים שנגישים רק לי, היא יתרון. זאת משום שאם היינו אומרים זאת אז לא היינו מבינים איך תקשורת אנושית היא מן האפשר.
ע"מ להסביר זאת נביא את משל החיפושית בקופסא של וייטגנשטיין. הוא מדבר על מצב בו לכל אחד מאיתנו יש קופסא קטנה, סגורה מכל צדדיה, מלבד הצד הפתוח לבעל הקופסא, ולו בלבד. נניח שכל אחד היה מדבר על החיפושית בקופסא שלו, עדיין לא היינו יכולים לומר מהי החיפושית. אולי לכל אחד היתה חיה אחרת בקופסא. ע"מ שתהיה דרך לוודא שאנו מדברים על אותו דבר, צריך שתהיה אופציה להעביר את הדבר מאחד לשני.
זה רק משל לזה שאם אנו מניחים שכל הדיבורים על המצבים הנפשיים מובנים לכל אחד (כל אחד יודע מה זה כאב ראש), אזי לא ניתן לומר שהם רק אישיים, ונגישים רק לי. מתוך זה שאנו מניחים שיש משמעות זהה לביטויים הנפשיים, נגזר גם שמה שהמונח הנפשי מצביע עליו הוא לא אישי סובייקטיבי פרטי, אלא פומבי וכללי.
- לפי הביהביוריסט: תקשורת אפשרית רק אם נבין שמונח כמו כאב אינו מציין את טבעו הפנימי של אובייקט כלשהו שגלוי רק לבעליו בגוף ראשון; נבין שהמונח כאב אינו מציין אובייקט כלל – אלא כי משמעות המונח כאב נקבעת על ידי התנאים החיצוניים שבהם אנו מייחסים כאבים ליצורים – תנאים שנגישים עקרונית לכל אחד. תנאים התנהגותיים.
