תרבות פופולרית – סיכומים: טשטוש הגבולות בין תרבות גבוהה ונמוכה

תרבות פופולרית – סיכומים: טשטוש הגבולות בין תרבות גבוהה ונמוכה

ראה סיכום קורס מלא: תרבות פופלרית – סיכומים

סיכומים, עדכונים, דברים מעניינים והרבה ידע בקבוצת הפייסבוק שלנו (לא תפרגנו בלייק?)

 על פי "תרבות עממית ותרבות עילית : אשליית הניגודים"/ אסתר ורוברט כהן – חלק שני

במאות השנים האחרונות אנו עדים לתהליך של היווצרות תהלך הפעפוע וטשטוש הגבולות ויחסי הגומלין בין תרבות גבוהה ונמוכה.

במהלך ההיסטוריה היו כמה ערוצים שהעבירו במודע תרבות עממית במסגרת אליטיסטית ולהיפך :

ערוץ דתי נוצרי – לא רק פיצול אלא העברה של עממי מאליטיסטי , הליטורגיה הנוצרית הדגישה את טקס המיסה שבמהותו הא טקס התחברות לישו דרך אכילת בשרו ו ושתיית דמו באופן סמלי. דבר זה נקרא – COMMUNION . הטקס שילב בתוכו אוראליות ומוחשיות, למעשה בטקס זה נעשה שימוש באלמנטים של תרבות עממית למרות שאמור להיות טקס של תרבות עילית. כך הכנסייה הנוצרית לקחה אלמנטים מהתרבות העממית ושילבה אותם בשלה במידה נתפסו כמועילים לצורך שימור התרבות שלה, כלומר מתוך כוונה לקרב את פשוטי העם אל הדת החדשה שניסתה להפיץ.

ערוץ תרבות הנשים – הרומן כצורה ספרותית נחשב רומן למשרתות, מתוך זלזול. נחשב לבזבוז זמן. אך במהלך הזמן הוא עבר פופולאריזציה, צורת כתיבה זו הפכה למקובלת ע"י כולם אפילו גברים. הפעפוע בא לידי ביטוי בכך שעבר מן המעמד הנמוך, המשרתות ואח"כ לנשים ממעמד גבוה  ובהמשך קיבל לגיטימציה כצורה תרבותית חוצת מעמדות, נקרא ע"י כולם ולכן נחשב לתרבות פופולארית.

דוגמה – הקרנבל: שבירת מסגרות והיפוך היררכיות. (דוגמה אקטואלית: פורים). לימינאליות וקומוניטאס  – בתמונה שבמצגת אנו רואים שולחן שאליו מוסבים בני משפחה עשירה. הם צופים בהצגה שלהקה של שחקנים מציגה ונהנים מהליווי המוזיקלי של הכליזמרים. הנשים בלהקה נראות מעט גבריות משום שאלה גברים שמחופשים לנשים (כחלק מהיפוך הזהויות). זו להקה שעוברת בין הבתים ומשמחת אנשים. יש כאן טשטוש גבולות מעמדי – עניים שנכנסים לבתים של עשירים, גברים שמתחפשים לנשים. מצד שני יש שימור של גבולות – האנשים שמסתכלים מבחוץ (מהחלון) על מה שקורה בפנים. כלומר, תהליך הפעפוע מטשטש ומשמר את הגבולות בו זמנית. כשהוא קורה הוא עדיין מתרחש במסגרת הגבולות הקיימים.

 

תיוג ושמירת חומות

לצורך התמיינות נוצר גבול דמיוני שברור לאנשים, בין תרבות גבוהה לנמוכה. מי שיוצר גבול זה ושומר עליו אלו הם שומרי החומות/ או המתייגים (תלוי באיזה גישה נבחר).

דוגמא לכך – הכנסייה הקתולית אמרה שיש תרבות גבוהה, עילית של קרוא וכתוב, תפילות וספרי דת ותרבות נמוכה של אנאלפביתיות אמונות תפלות. אפשר לראות את הגבול הזה כאובייקטיבי  – מבוסס על קריטריונים אחידים ושיפוטיים, יש דרישות מוקדמות ומורכבות פנימית.

מצד שני אפשר לראות ביצירת הבדלים אלו, בין מה שאליטיסטי ומה שעממי כתיוג שאינו מבוסס על אובייקטיביות אלא על סובייקטיביות, דעותיהם של אנשים, אופנות, אינטרסים מעמדיים, עמדות התלויות בזמן ובמקום.

דוגמה  –  האם יאה למוסף "הארץ ספרים" שעוסק בתרבות גבוהה בספרי עיון שיופיעו בו ביקורות על ספרי נומרולוגיה, דיאטות וכדומה, בגלל הפופולאריות שלהם? מהי עמדת שומרי החומות? עמדת התיוג?

 דוגמה נוספת – האם מוזיקה מזרחית נחותה ביחס למוזיקה קלאסית? ניתן לענות לשאלה זו באופן שונה משתי הגישות.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: