בעיות בפילוסופיה של המוסר: אגואיזם פסיכולוגי ואגואיזם אתי

אגואיזם פסיכולוגי:

בדיאלוג שלו עם סוקרטס, קליקלס טוען כי טבע האדם הוא אגואיסטי, ולכן ראוי לנהוג לפי טבע זה. בכך חוטא קליקלס בכשל נטורליסטי. עם זאת, מביאה טענתו של קליקלס להבחנה במסגרת הפילוסופיה של המוסר בין שני סוגי אגואיזם–

אגואיזם פסיכולוגי- עובדה- טבע האדם הוא אגואיסטי.

אגואיזם אתי– תיאורית מוסר הקובעת כי מן הראוי לנהוג באגואיסטיות.

האמונה באגואיזם פסיכולוגי יוצרת בעיה לכל תיאורית מוסר שאינה אגואיסטית, שכן היא מעמידה אותה בניגוד לטבע האדם.

דיוויד יום טוען בתגובה כי מעשים אלטרואיסטים מעוררים סיפוק בעושיהם, ומכאן שרגשות אלטרואיסטים טבועים באדם בדיוק כמו רגשות אגואיסטים.

לדעת יום, הקריטריון אשר יקבע האם המעשה הוא אגואיסטי או אלטרואיסטי, הוא מטרת העשייה- האם המעשה נעשה לשם תחושת הסיפוק (ואז הוא אגואיסטי), או שמא נעשה לשם המעשה עצמו ותחושת הסיפוק היא מעין "תוצר לוואי" של המעשה?

אגואיזם אתי:

פילוסופים רבים סבורים כי אי אפשר לנסח את העיקרון העליון של האגואיזם האתי מאחר והטענה המרכזית של האגואיסט היא בלתי עקבית ולכן איננה אומרת למעשה דבר:

ניתן לנסח את האגואיזם בצורה פשוטה- מן הראוי שכל אדם יפעל למען האינטרס שלי.

ניתן לנסח את עקרון האגואיזם באופן כללי- מן הראוי שכל אדם יפעל למען האינטרס שלו.

כאשר מנסים לפרק עקרון זה, מתקבל פרדוכס- האגואיסט ימליץ לעצמו לנהוג לסיפוק האינטרס שלו, ולשם השגת סיפוקו, ימליץ לזולת לנהוג לסיפוק האינטרס שלו (של הממליץ), ובכך למעשה ממליץ האגואיסט לרעהו להיות אלטרואיסט. למעשה מבטא רעיון האגואיזם שני רצונות מנוגדים.

עם זאת, ניתן לחשוב על דוגמאות בהן רצונות מנוגדים מתקיימים- למשל בספורט- כולם רוצים שהטוב ביותר ינצח, אך רוצים שקבוצתם תהיה המנצחת. אם כן ניתן לטעון כי האגואיזם הוא בלתי עקבי, אך לא כי אינו אומר דבר.

נימוקים נגד האגואיזם האתי:

יריבי האגואיזם הם האלטרואיסטים, אך קשה להם לשכנע בצדקת אמונתם, בייחוד אם מאמינים בקיום האגואיזם הפסיכולוגי. לכאורה, משתלם יותר להיות אגואיסטים, ואין שום סיבה להיות אלטרואיסטים.

ובכל זאת מוצאים האלטרואיסטים נקודות ביקורת לגבי האגואיזם האתי:

–          מאחר והאגואיזם לא מציג הבדלים בין בני האדם, הוא אינו מציג הבדלים בין טובתי לבין טובת זולתי. אם כך, טובתי אינה שונה מטובת זולתי.  האגואיזם אינו מסביר מדוע עליי להעדיף את טובתי על טובת זולתי, וכך ממליץ על התנהגות ללא שום צידוק הגיוני.

–          האגואיסט טוען כי ההבדל בינו לבין הזולת הוא החוויה הייחודית לו- של כאב ושל הנאה. האלטרואיסט טוען כי כאב הזולת הוא גם כאבו שלו.

ביקורת על האגואיסט הנאור טוענת כך:

• האגואיסט הנאור פועל בהווה למען הנאות שלו בעתיד.
• הפעולות בהווה אינן קשורות רק אליו, ולכן אינן לחלוטין שלו.
• האגואיסט זקוק לנימוק המקשר בין פעולותיו בהווה לבין הנאתו בעתיד, ובכך אינו שונה מן האלטרואיסט הזקוק לנימוק המקשר בין פעולותיו בהווה למען עתידו של זולתו.

על כך טוען האגואיסט כי חששו לסבלו בעתיד לא דומה לחששו מסבל הזולת בעתיד.

–          האגואיסט הנאור אומר כי מה שמשנה זה חווית ההנאה שלו- בין אם בהווה, ובין אם בעתיד.  האגואיסט מוכן לסבול בהווה למען העתיד, ולנקוט בניטרליות זמנית באשר לעצמו למען השגת הנאה עתידית.

–          האלטרואיסט טוען כי ניטרליות זמנית זו של האגואיסט ביחס לעצמו בהווה על מנת להשיג הנאה בעתיד, דומה לניטרליות בה נוקט האלטרואיסט ביחס לעצמו.

האגואיסט ישיב על כך כי יש הבדל בין הנאתו שלו לבין הנאת האחר.

בטח יעניין אותך גם:

אגואיזם אתי – יש דבר כזה?