פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: גורמים חברתיים בתוקפנות

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: גורמים חברתיים בתוקפנות

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה…

גורמים חברתיים בתוקפנות: איך התנהגות אחרים וההבנה שלנו אותם משפיעים על תוקפנות?

תסכול: מדוע אם לא מקבלים מה שרוצים מגיבים בתוקפנות. הטענה שתסכול מביא לתוקפנות זוהי אמירה חזקה אך יש עדויות שמתוסכלים לא תמיד מגיבים בתוקפנות. חלק ניכר מהתגובה לתסכול היא ההפך: ייאוש, התכנסות, דיכאון. חלק אחר ינסה להסיר את גורם התסכול. אנשים מגיבים לתסכול בצורות שונות, רוב האנשים לא יגיבו בתוקפנות. לא כל תוקפנות נובעת מתסכול, ישנם מעשי תוקפנות שנובעים מהערכה שכדאי לעשות זאת, זה משתלם. ההסבר לעיתים הוא רב גורמי. כשיש צפיפות יש יותר תוקפנות. מסבירים שהתרבות ביפן מעודדת שליטה עצמית כתוצאה מהצפיפות. טייסים שמפציצים אזור אזרחי לא יעשו זאת בגלל תסכול. מתאגרף לא יעשה אגרוף זאת בגלל תסכול, אלא בגלל שזוהי דרכו להשיג תהילה.

כאשר תוקפנות מובילה לעוד תוקפנות: פרובוקציה ישירה- פרובוקציה ישירה מביאה להחזרה של תוקפנות, במיוחד אם אדם חושב שהייתה כוונה לפגוע בו (אגו). מעגל ההסלמה מסביר מדוע אלימות מתרחבת- תוקפנות מביאה לעוד תוקפנות.

חשיפה לתוקפנות במדיה– ניתוח של סרטי טלוויזיה, פרסומות או אירועי ספורט מראה לנו ששכיחות של מעשי תוקפנות במדיה הוא הרבה יותר גבוה מאשר במציאות, בחיי היומיום. השאלה היא האם חשיפה למדיה מגבירה את האלימות. ישנם כמה סוגי מידע- מה אנו יודעים על כמה חשיפה למדיה משפיעה. ישנו מחקר מתאמי- אשר בודק את הקשר בין החשיפה למדיה לתוקפנות. מתוך תלמידי תיכון המרבים לצאת לפאבים או רואים טלוויזיה: רק 8% בקרב התלמידים הממעטים לראות טלוויזיה התנהגו באלימות. ממחקר שצפה בילדים או ממכשיר שמתעד כמה שעות טלוויזיה פתוחה ובמקביל לוקחים מההורה דיווחים על אלימות עולה שיש קשר בין כיוון החשיפה למדיה אלימה לבין התנהגות אלימה. ידוע שיש קשר אך לא יודעים את הכיוון שלו. הקשר יכול להיות הפוך, מי שאלים יותר, יצא יותר לפאבים. במחקר מתאמי ארוך זמן שנעשה על ילדים בכיתה ג' בניו יורק שצפו בתוכניות אלימות קיבלו הערכות על תלמידים לגבי מידת תוקפנותם.

עקבו אחרי התלמידים שנים רבות לאחר מכן ומצאו שלאורך כל חייהם צפו יותר באלימות בטלוויזיה. גם לפי דיווחי הפשיעה וגם לפי דיווחים עצמאיים הם יותר אלימים. זהו ממצא עקבי שנכון גם לגבי גברים וגם לגבי נשים. לא ייתכן שהתוקפנות השפיעה על צפייה בטלוויזיה. מחקר ניסויי- מחקר קצר טווח. בשנות ה-60 ה-70 נעשו ניסויים בהם נחשפו ילדים לסרטים אלימים. אולם, מסיבות אתיות הבינו כי לא יכולים לחשוף במכוון ילדים לסדרות אלימות ולכן שיטה זו ננטשה. הפרדיגמה של בס (Buss) – משתתפים (מבוגרים) נחשפו לסרטים שמכילים רמת אלימות גבוהה או נמוכה (פעולה או קומדיה) ובשלב השני הנבדקים עושים מחקר נוסף שכביכול לא קשור שבו יש תלמיד ומורה שצריכים לתת לתלמיד עונש על טעויות כאשר בודקים כמה העונש שניתן הוא חמור (שזה מעיד כביכול על תוקפנות). הצפייה בסרט אלים מגבירה תוקפנות כך: לומדים שתוקפנות היא הדרך לפתור בעיות או תסכול. בנוסף, זה מקנה לאדם פחות רגישות לקורבן (הקהיית רגישות לקורבן).

פורנוגרפיה- אותו מקרה כמו מדיה?

כיום אין מגבלות על פורנוגרפיה כפי שהיו בעבר. ניתן לראות היום גם פורנוגרפיה קשה שלא היה ניתן לראות בעבר (יחסי מין בין אדם לחיה, יחסי מין עם אלימות).איך זה משפיע על אונס? הממצאים הם מעורבים. בדקו שכיחות של אונס שנתיים שלוש לאחר הסרת המגבלות והיו ארצות שלא היה בהן שינוי (מערב / צפון אירופה) . בארה"ב הייתה ירידה במקרי האונס, אך בעצם הייתה ירידה כללית בכל מקרי הפשיעה לכן לא ניתן להסיק מכך דבר. הממצאים הם מעורבים.