סיכום: בטי פרידן – "הבעיה שאין לה שם"

 בטי פרידן והבעיה שאין לה שם

ראו: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים

מגדר הוא גבר ואישה, מין הוא זכר ונקבה, יש הבדל בין השניים, זכר ונקבה הם הגדרות ביולוגיות ואילו גבר ואישה הם תוצאה של חינוך בהתאם לרעיונות חברתיים הקשורים לתפקידים נשיים וגבריים.

התקופה של "הבעיה שאין לה שם" היא תקופת עליית המודל של פרסונס, זה משקף מציאות שעולה גם אצל בטי פרידמן – אוטופיה.

טענתה של בטי פרידן ב-"הבעיה שאין לה שם"

לבעיה שאין שם יש סימפטומים רבים: שעמום, ייאוש, דיכאון, ריקנות, תסכול, חוסר הגשמה עצמית, חוסר זהות ותרופות – בכמויות אדירות.

בטי פרידן מתארת תהליך בחברה שכלל את ירידת גיל הנישואין, עלייה במספר הילדים (בעיקר בקרב בוגרות קולג') וירידה במידות הבגדים של נשים.

הדגם הסטנדרטי של אישה –

זהו הביטוי למשמעויות של אישה, המאפיין הראשון הוא נישואין, האישה היא אמא רזה ויפה, כל הנשים מכוונות לדגם זה של האישה, הוא שייך לספרה הפרטית (בית, משפחה), הגבר הוא שיוצא לספרה החיצונית (פוליטיקה, עבודה וכו').

בטי פרידן ספקת רשימה של תפקידי האישה, כולם קשורים לבית אך היא מציינת שאכן יש נשים שעובדות אך העבודות שלהן הן רק מסייעות לבעל, משלימות לעבודתו, הן פשוטות ואינן דורשות הכשרה רבה.

דגם האישה עובר דרך כלי התקשורת, החינוך וכו', הנשים מכוונות לכך (חברות)

מצוקות באוטופיה –

המציאות הזו נחשבה לאוטופיה וכעת מתעוררת בעיה, בשנות ה 60 הבעיה צפה לפני השטח ע"י רופאים, פסיכיאטרים ועוד, הנשים מבינות כי הבעיה היא אצל כולן.

הועלו מספר הצעות לפתרון הבעיה: שיפור חיי המין, לא לקבל נשים להשכלה גבוהה וכו' המשותף לפתרונות הללו הוא שכולם לא מנסים לשאוף לשנות את מיקומה של האישה ורוצים במכוון לשמר את דגם האישה הסטנדרטי, הטענה הייתה שהמערכת צריכה להכין את הנשים טוב יותר לתפקידיהן הנשיים.

ב-"הבעיה שאין לה שם" פרידן טוענת שנשים הגשימו את "החלום האמריקאי" וכעת הן תקועות ללא יכולת להגשמה עצמית, מאחר והבעיה היא בתפיסת האישה בחברה צריך להעלות את הבעיה לתודעה הציבורית. לנשים יש צורך למשהו יותר מבעל, משפחה ובית.