סיכום בספרות: ירושה / חיים גורי

סיכום בספרות: ירושה / חיים גורי

ראה: סיכומים לבגרות בספרות

סיכומים לבגרות בספרות: פרק שירה

ירושה / חיים גורי:

הָאַיִל בָּא אַחֲרוֹן.
וְלֹא יָדַע אַבְרָהָם כִּי הוּא
מֵשִׁיב לִשְׁאֵלַת הַיֶּלֶד,
רֵאשִׁית-אוֹנוֹ בְּעֵת יוֹמוֹ עָרָב.

נָשָׂא רֹאשׁוֹ הַשָּׂב.
בִּרְאוֹתוֹ כִּי לֹא חָלַם חֲלוֹם
וְהַמַּלְאָךְ נִצָּב –
נָשְׁרָה הַמַּאֲכֶלֶת מִיָּדוֹ.

הַיֶּלֶד שֶׁהֻתַּר מֵאֲסוּרָיו
רָאָה אֶת גַּב אָבִיו.

יִצְחָק, כַּמְסֻפָּר, לֹא הֹעֲלָה קָרְבָּן.
הוּא חַי יָמִים רַבִּים,
רָאָה בַּטּוֹב, עַד אוֹר עֵינָיו כָּהָה.

אֲבָל אֶת הַשָּׁעָה הַהִיא הוֹרִישׁ לְצֶאֱצָאָיו.
הֵם נוֹלָדִים
וּמַאֲכֶלֶת בְּלִבָּם.

 

עקידת יצחק– בסיפור המקראי אברהם מוכן לבצע את הוראת האלוהים בכדי להוכיח את אמונתו. יצחק הובל כקורבן תמים, שלא יודע את הצפוי לו. כשהוא שואל את אביו "איה השה לעולה?" אברהם משיב כי אלוהים יביא את השהף וזאת כשבעצם אברהם יודע שהוא אינו דובר אמת (בראשית כ"ב). אברהם דבק במטרתו ומניח את יצחק על המזבח, הוא מוכן לשחוט אותו במו ידיו.

השיר נקרא "ירושה" ולא "עקידת יצחק"- הכותרת מתמצת את רעיון השיר. הנושא העיקרי הוא אב שמשאיר אחריו ירושה לבנו. זוהי איננה ירושה של נכסים או כסף שטובים להמשך החיים, אלא ירושה של מוות. הבן נולד כאילו יש מאכלת הנעוצה בליבו (מאכלת – סכין שמקריבים איתה קורבנות).

בסיפור המקראי נראה כי אברהם לא מהסס לבצע את העקידה ולא מצויין שום כעס או תלונה כלפי אלוהים ובקשתו האכזרית. כשנושא אברהם את יצחק בנו, הוא "בא בימים" ובשיר נאמר שהוא אינו מאמין למראה עיניו. הוא חושב שאולי זה חלום בו הוא צריך להעלות את בנו כקורבן, או חלום בו ראה את האיל שיוקרב במקום הבן, או שאולי זה חלום בו הוא רואה את מלאך האלוהים, ומרוב פליאה נשרה מידו הסכין (שלוש חלומות).

כאן, בשיר, המלאך לא אומר דבר לאברהם (לדמות  האבהית) אך המאכלת נושרת מידיו.

הבית השלישי הוא בית בן שתי שורות קצרות וייתכן שזה רומז על חשיבות הבית.

חשיבות הבית השלישי: יצחק בבית זה ובבית הראשון מכונה "ילד". "הילד הותר מאסוריו" יצחק היה קשור כמו אסיר שתלוי בחסדי אביו. לא מתואר כאן חיבוק של שמחה למשל או אנחת רווחה של אברהם או יצחק ברגע שיצחק משתחרר. נאמר רק שהוא הותר מאסוריו, לא נאמר על ידי מי, ולא אברהם הוא זה ששיחרר אותו. אברהם מתבייש להביט ישירות בעיני בנו, הוא מתבייש במעשהו.

שלושת הבתים הראשונים של "ירושה" של חיים גורי עוסקים בסיפור העקידה המקראי לפי הבנתו של המשורר. בשני הבתים האחרונים יש התרה של הסיבוך. ההתרה מתארת כביכול סוף טוב, שהרי יצחק לא הועלה כקורבן ו"חי ימים רבים, ראה בטוב, עוד אור עיניו כהה…"- חי באושר שנים רבות. אמנם יצחק חי עד זיקנה, אבל גם בזיקנתו הצליחו להוליך אותו שולל. אם לאורך השיר יצחק נקרא ילד בכדי להראות את תמימותו וע"י כך שהולך שולל ע"י אביו, הרי בסוף יש רמז למצבו כאדם שאינו שולט בסביבתו. יעקב, בנה האהוב של רבקה, רצה לזכות בבכורה ולכן הוא התחפש לעשיו הצייד וכך זכה לברכתו של יצחק.

הברכה הייתה כוזבת מכיוון שהיא הייתה מיועדת לעשו הבכור. הברכה שבה זכה יעקב הייתה טובה מזו של עשיו, הובטח לו "וייתן לך אלוהים מטל השמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש, יעבדך עתים והשתחוו לך לאומים". ואילו לעשיו הוא הבטיח "על חרבך תחייה".

 

בבית האחרון של "ירושה" נאמר כי את אותה שעה איומה שבה לא הועלה יצחק כקורבן הוא לא ישכח לעולם, ואת זכרה הוא יוריש לבניו. אבל גם את הברכה הכוזבת שהושגה ברמייה ע"י יעקב בנו- הוא יוריש לבניו.

עוד דברים מעניינים: