סיכום: האיחוד האירופי

סיכום: האיחוד האירופי

האיחוד האירופי כיום

            האיחוד האירופי מורכב מחמישה מוסדות: הנציבות, מועצת השרים, הפרלמנט האירופי, בית המשפט, ובית המשפט לביקורת.  הנציבות היא הזרוע המבצעת של האיחוד האירופי. 12 חבריה ממונים בידי הממשלות הלאומית לתקופה של חמש שנים, אף כי הם אינם כפופים להוראות ממשלותיהם. הנציבות יוזמת חקיקה ומביאה אותה לאישור של מועצת השרים. במועצת השרים נציגים לאומיים של המדינות החברות, ונשיאות המועצה מתנהלת ברוטאציה, כאשר כל שישה חודשים מתחלפת מדינה. הפרלמנט האירופי מייצג את אזרחי האיחוד, ותורם למידת האחריות הציבורית של התנהלותו של האיחוד האירופי. הפרלמנט מונה 626 חברים, וכל מדינה בוחרת נציגים לכהונה של חמש שנים. למעשה, כיום סמכויותיו של הפרלמנט מצומצמות מאד. בית המשפט האירופי לצדק, הכולל 15 שופטים (אחד מכל מדינה חברה) מבטיח את יישום החוק בכל רחבי האיחוד האירופי. בין מוסדות האיחוד לבין עצמם, ובין אנשים פרטיים לבין האיחוד. אומנם הוא אינו יכול לפרש חוקים לאומיים, אך פסיקותיו מחייבות את כל המדינות החברות בו. בית המשפט לביקורת מפקח על ההתנהלות הפיננסית של האיחוד האירופי ומבטיח ניהול תקין וראוי. הגוף החשוב ביותר של האיחוד האירופי אשר אינו מהווה הלכה למעשה חלק ממבנה האיחוד האירופי: מועצת אירופה, המפגישה את ראשי המדינה לפחות פעמיים בשנה, ביחד עם נשיא הנציבות. רק ראשי המדינות רשאים לאשר סוגיות מרכזיות דוגמת איחוד מוניטארי ומדיניות חוץ וביטחון.

            האיחוד האירופי פעיל מאד בתחומים המתייחסים לחיי הכלכלה, החברה, והמשפט של המדינות החברות. האיחוד האירופי מייצג את חברותיו בנושא סחר חוץ, והוא מהווה את גוש הסחר הגדול בעולם. האיחוד אוכף תחרות הוגנת בין המדינות החברות (דבר שמעניק לו כוח עצום כיוון שמרבית החברות הן רב לאומיות). האיחוד האירופי מפתח פרויקטים לעידוד מחקר ופיתוח בתחום טכנולוגית המידע, ביוטכנולוגיה, חלל ואחרים. האיחוד האירופי פועל להשגת מדיניות משותפת לגבי תעסוקה וזכויות עובדים. הוא מנסח ומיישם חקיקה להגנת הצרכן תקנות בריאות, ותקנים בתחום הסביבה.

            אחד הקשיים הגדולים שעומדים בפני האיחוד האירופי הוא בהגדרת מדיניות חוץ וביטחון משותפת. מדינות שהפרופיל הבינלאומי שלהן גבוה יותר, ובייחוד בריטניה וצרפת, אינן ששות לאפשר לאיחוד האירופי לדבר בשמן על סוגיות של הגנה וביטחון. גם ארה"ב אינה תומכת במדינות משותפת, כיוון שרעיון זה יכול להתנגש עם נאט"ו, שם היא מובילה ללא עוררין. קושי זה בא לידי ביטוי כאשר אירופה לא הצליחה למלא תפקיד מרכזי במלחמה ביוגוסלביה. במאי 1999 נכנסה לתוקף אמנת אמסטרדם אשר הקימה נציגות בכירה לגיבוש מדיניות חוץ וביטחון משותפת. היא גם קבעה את ההסדרים ליצירת כוח פריסה מהירה, שימנה 60,000 חיילים, ומטרתו העיקרית היא למלא משימות הומאניטאריות, ומשימות הצלה ושמירה על השקט הצדדים הניצים. כיום 50 אחוז מהסיוע העולמי נעשה על ידי האיחוד האירופי.

            קושי נוסף של האיחוד האירופי הוא בעובדה ש-370 מיליון התושבים שבו, בדרך כלל אדישים כלפיו, או בורים בכול הנוגע למתרחש בו, מבולבלים ממנו, ולא אחת מגלים איבה כלפיו. ברוב סקרי דעת הקהל שנעשו הביעו רק 46 אחוז מהאזרחים תמיכה בחברות של ארצם באיחוד האירופי. 45 אחוזים דוחים כל זהות משותפת שהיא, וחושבים על עצמם אך ורק במושגים לאומיים. דהיינו, רעיון האזרח האירופי איננו נחלת הכלל, ומרבית האירופאים עדיין מתגאים במאפייניהם התרבותיים, הלשוניים, והגיאוגרפיים הייחודיים ורוצים לשמרם. אך מה שתורם להצלחתו הרבה של האיחוד האירופי הוא העובדה שהוא מעודד שוק יחיד, ומטבע משותף, אך בד בבד מאפשר פריחה של הגיוון העשיר המציין את אירופה.

            עדיין קיימת בחבר האזרחים אירופאים התנגדות מסוימת לאיחוד האירופי. האטה בצמיחה הכלכלית, האבטלה עדיין נמצאת בשיעור גבוה. כמובן שהאיחוד האירופי הוא איננו האשם העיקרי והיחיד בכך, אך עדיין נוח לאזרחים לתלות את האשמה באיחוד. במישור הרגשי, יש אזרחים אשר תולים באיחוד האירופי את האחריות בשינויים חברתיים מהירים ולא רצויים, כגון ירידת החיים בכפר, מעבר מהיר לערים, ובשל כך צפיפות יתר בערים, והתחושה כי המודרניזציה החניקה את המסורות הכפריות. על אירופה למצוא  דרך טובה יותר לגייס את תושביה, ולעורר את התמיכה שכל קהילה מאוחדת זקוקה לה. אנשי היבשת חייבים להיות מוכנים להילחם למען האיחוד האירופי, ולהתחייב להמשך המאבק למען אירופה אשר במאה האחרונה סיפקה שתי מלחמות עולם.

חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים

ראה כתבה בעניין: אמיל דורקהיים ואחדות אירופה

כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

היסטוריה פוליטית של זמננו

מבוא להיסטוריה פוליטית

מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו

כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים

האיחוד האירופי – סיכום