היסטוריה פוליטית של זמננו: אירופה ערב מלחמת העולם השנייה
Multipal modernities – מושג שטבע איזנשדט. כותב תיאוריה שמנסה להסביר, שלפי עקרונות ההשכלה המודרניזציה היתה אמורה להיות כזאת שכל העולם ילך לעבר מודל אחד, אך הבדיקה של המציאות במאה ה-20 מראה שהמודרניות התפצלה להרבה כיוונים. לב ההסבר נמצא בדיכוטומיה בין המודרניות על מושגיו האתיים-מוסריים, לבין היישום הטכנולוגי-ארגוני. כך יש אוטריטריות יפנית ששונה מאוד מהרוסית, על אף ששתיהן עברו תהליכי מודרניזציה. יש שם עקרונות ארגוניים דומים – אבל אי אפשר לטעון שהן זהות אחת לשניה.
דבר נוסף: גם תהליכים שנראים כרגרסיבים, שמרניים לכאורה (כמו למשל הפונד. האיסלאמי) הם תופעות מודרניות ושל מודרניזציה. הפונד. לא באמת חוזר לשורשים, כי ללא המודרניזציה שמאפשרת אמצעים של תעמולה, למשל, התופעות הללו לא היו צומחות.
מפה –אירופה לפני מלחמת העולם השניה
הדמוקרטיה היציבה ביותר באירופה שלפני מלחמת העולם השנייה היא בריטניה. בריטניה התקדמה מאז המהפכה הלאומית ב-1616, מהפכה קונסטיטוציונית, שהמשמעות שלה היא המבנה הפרלמנטרי המודרני של בריטניה. ייצוג של קבוצות שונות בפרלמנט, וחובה של המלך להישמע לפלרלמנט. בריטניה בצורה רפורמית הולכת ומתפתחת לכיוון של דמוקרטיה ליברלית, כולל הרס השרידים של ימי הביניים. כל פעם היתה רפורמה בצורת "ביל" מסוים שטיפל בבעיה מסוימת בצורה די יעילה.
בעיה אחת: הפרלמנטריזם לא מצליח להתגבר על בעיית אירלנד – הבעיה הגדולה של בריטניה במאה ה-20. בעיה מורכבת, כי שם מתערבבים העקרונות הפוליטיים של כל הזרמים שדיברנו עליהם בשיעור: שאלות של דמוקרטיה, אוטוריטאריות, אתניות, לאומיות, דתיות, וכו'. הכל מתנקז למערכת הפוליטית. באמצע יש משברים אחרים, אך זהו העניין המרכזי.
המערכת הבריטית ממשיכה בדרכה, כשהיא מאוד שונה מהמערכת הצרפתית: הבריטים מנסים לבזר. הרפובליקה הצרפתית היא מאוד ריכוזית. כך גם סגנונות ניהול האימפריות שלהם היו שונים.
יש בצרפת תופעה הקשורה לפרלמנטריזם: אין גושים פוליטיים גדולים, כולם מפולגים. אין הגדרה מרכזית של כיוון המדינה. התיעוש מאוחר הרבה יותר מהבריטים. תהליך חילון מרכזי שמביא להפרדת הדת מהמדינה. אך זוהי תוצאה ישירה של משפט דרייפוס, שהוא תוצאה ישירה של הבולז'ריזם של שנות ה-80.
