מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: המחלוקת הפנים-ציונית
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
יש במימד הזה הלימה מסוימת לסכסוך בין הדתיים והחילוניים. שרון זכה בבחירות 2003 על הסוגיה של פינוי עזה. מי שבחר בשרון דחה באופן מפורש את הקו של מצנע שרץ על כרטיס של פינוי עזה. בסופו של דבר הוא פעל בניגוד גמור למצע שלו. בנוסף, הוא פעל על דעת עצמו ולאחר הפסד ברור במשאל פנים מפלגתי. על כן נטען כי מדובר בעיוות רצון הבוחר ובמהלך לא דמוקרטי בעליל. מנגד, ההליך עבר בכנסת באופן תקין לחלוטין.
למרות החשש מסרבנות ומרי, המנהיגות של הימין והכוח של המדינה מנעו את הסיכון הזה.
פס"ד חוף עזה – דעת המיעוט של לוי
מדובר בביטוי לשבר עמוק בחברה הישראלית שעוד לא הגענו לסופו. זו דוגמא מצוינת לשימוש לקוי בשיח זכויות האדם והאזרח על מנת להכריע בסוגיות פוליטיות. היה צריך להגיד באופן חד משמעי כי לא מדובר בסוגיה שפיטה. בית המשפט בסופו של דבר העניק לגיטימציה למדיניות של ההתנתקות, שהיתה שנויה במחלוקת. לאור המצב הזה,פסק-דין לוי תואם את ההגיון שבקבלת התיק לדיון. שאלת ההתנתקות איננה שאלה של זכויות, אלא שאלה פוליטית קרדינלית.
מכיוון שלא יעלה על הדעת שבית המשפט יפסול את ההתנתקות, הוא לא היה צריך לדון בסוגיה מלכתחילה. ביהמ"ש לא צריך לתת ציונים לממשלה ולכנסת. זו מדיניות של ממשלה נבחרת וזה לא עניינו להעניק לו ציונים.
המחלוקת הפנים ציונית גם היא קשורה לסוגיית השותפות בנשיאה בנטל של חלקים שונים באוכלוסייה שלה. חלק מהמחלוקת הגדולה בין היהודים לגבי הארץ קשורה לתפיסה של היהודים את הקונפליקט בין היהודים לערבים. למרות שאנחנו כל הזמן מנתקים בין הסכסוכים, חשוב לראות גם את הממשק בין שני הסכסוכים השונים.
היכולת שלנו לחיות עם הסכסוך הערבי ישראלי, תלויה ביכולת שלנו להסכים על כללי משחק דמוקרטיים מוסכמים לטיפול במחלוקת שלנו לגבי הסכסוך היהודי ערבי. ללא הסכמה כזו לא יהיה לנו מספיק כח לחיות עם שני הסכסוכים.
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: המחלוקת הפנים-ציונית
