מנון – אפלטון -סיכום

מנון

-מנון הוא כעין דיאלוג מעבר מהדיאלוגים הסוקרטיים לאפלטונים. גם הוא עוסק בהגדרה (של המידה הטובה), צורתו אלנכוס והוא מסתיים באפוריה.

-הדיאלוג מציג שלושה פרדוקסים: 1. שום אדם אינו עושה עוול מרצונו.

2. אי אפשר ללמוד שום דבר.

3.אף על פי שהסגולה הטובה היא ידיעה, אין לה מורים.

-הדיאלוג כבר אינו נחשב לאחד מהמוקדמים מכיוון ש:

א.      סוקראטס כבר לא רק שואל שאלות אלא גם מביע דעות (את תורת ההיזכרות שנקשרת בתורת האידיאות).

ב.       סוקראטס עושה שימוש בסיפור מיתוס שהוא אופייני יותר לדיאלוגים מאוחרים.

ג.        הדגמה של שיעור גאומטריה, מה שמעיד על עליית חשיבות המתמטיקה בעיניי אפלטון.

ד.       המתודה ההיפותטית

המבוא

מנון: האם סגולה טובה נקנית בלימוד או באה מן הטבע?

-מנון למעשה מייצג את הסופיסטים (קשור לגורגיאס) ועימם סוקראטס מתעמת.

-סוקראטס מסית את שאלתו של מנון לבעיה עקרונית יותר של הגדרה: מהי הסגולה הטובה?, וכך הוא גם עובר לעמדת השואל.

חלק ראשון – הסגולה הטובה מהי?

-סוקראטס פוסל את ניסיונות ההגדרה של מנון משום שהן אינן מציינות תכונה השייכת לכל המקרים של הסגולה הטובה, הן מתייחסות רק לחלק מהמקרים, הן מעגליות או שפשוט מונות את חלקי הסגולה הטובה מבלי למצוא את המשותף להן.

– הגדרה צריכה להיות משותפת לכל המוגדרים וייחודית רק להם. היא מכילה בתוכה את כל המוגדר ומבחינה בינו ובין כל דבר אחר. המשותף והמבחין.

– סוקראטס שוב חוזר על הוכחתו שאף אדם אינו עושה עוול מרצונו.

חלק שני – איך לחפש את הבלתי נודע? תורת ההיזכרות

-מנון מציג פרדוקס: כיצד בכלל ניתן ללמוד? אם אנחנו יודעים מה אנחנו מחפשים, אזי אנו כבר יודעים אותו, ואם אנחנו לא יודעים מה אנו מחפשים איך נוכל לחפש אותו ואיך נוכל לדעת שמצאנו?

-סוקראטס משיב במיתוס של גלגול נשמות לפיו כבר ראתה הנשמה הכל ואין דבר שאינה יודעת. לפיכך כל לימוד הוא בעצם היזכרות.

-כדי להוכיח את טענתו מדגים סוקראטס כיצד נער יכול לפתור בעיה בגיאומטריה דרך שאלות בלבד.

הטיעון:

(1)   בלי חיים מוסריים אין טעם לחיות.

(2)   כדי להיות מוסרי יש צורך בידיעה

(3)   המעבר מאי-ידיעה לידיעה אינו אפשרי

לכן:

(4)   מן ההכרח שהידיעה שוכנת בנפשנו תמיד

ולכן:

(5)   הלימוד הוא היזכרות.

ואולי לכן:

(6) הנפש בת אלמוות.

חלק שלישי: סגולה טובה ומדינאות

המתודה ההיפותטית: הנחה היפותטית של רעיון מאפשרת לגזור ממנו מסקנות על תנאי (מסקנות "אם..אז…").

-סוקרטאס מציע את ההיפותזה לפי הסגולה הטובה היא ידיעה, ומאחר שהידיעה נקנית בלימוד, הרי הסגולה הטובה נקנית בלימוד.

לשם הוכחה מצרופת היפותזה נוספת:          (1) אין דבר טוב בלי ידיעה.

יחד עם:              (2) הסגולה הטובה היא דבר טוב.

מכאן גוזרים:       (3) אין סגולה טובה בלי ידיעה.

(4) כל הסגולות הטובות הן ידיעה.

את היפותזה (1) מוכיחים כך: כל דבר טוב ומועיל (כמו בריאות ועושר) הוא מועיל וטוב באופן שמותנה בידיעה (בלעדיה הוא יכול להיות מזיק), והידיעה אינה מותנה בדבר אלא היא נובעת מעצמה.

מכאן המסקנה:

אם הסגולה הטובה היא ידיעה, הרי היא נקנית בלימוד.

בכדי לבחון את ההיפותזה הזו מועלית היפותיזה נוספת: אם יש מורים ותלמידים לסגולה הטובה, הרי היא נקנית בלימוד, אם אין, אז גם אין היא לימוד. בשיח עם אניטוס מציג סוקראטס את אנשי אתונה שאין ספק כי ניחנו בסגולה הטובה אך לא הצליחו להעבירה לבניהם, וזה טעם מבחינתו להראות שהסגולה הטובה אינה מועברת בלימוד, ולכן אינה ידיעה.

– מועלית האפשרות כי הסגולה הטובה היא סברה נכונה והיא דומה מבחינת התוצאה לידיעה.

– הסברה הנכונה הופכת לידיעה דרך הנימוק (דרך הלוגוס).

ההגדרה הקלאסית: ידיעה היא סברה אמיתית מוצדקת (justified true belief)

לבסוף מוצא סוקראטס שהסגולה הטובה היא סברה נכונה, ושאין מקורה בלימוד אלא במתת האלים (אפוריה, כמובן).

ראה גם: מנון

אפלטון – מבוא כללי

סיכומים בפילוסופיה יוונית

עוד דברים מעניינים: