סיכום – אותיפרון – אפלטון
מבוא:
אותיפרון מוצג כמומחה לענייני דת וכעוסק בנבואה.
-באירוניה סוקרטית מציע סוקראטס להפוך לתלמידו של אותיפרון, משום שנראה שהלה "הרחיק להתקדם בחכמה".
-אותיפרון תובע את אביו על רצח. נשאלת השאלה האם יש בזה משום עבירה על מידת החסידות (יראת האלים), אותיפרון טוען שהחסידות מחייבת לתבוע את אביו למרות הכבוד שבו יש לנהוג בהורים. הנרצח היה רוצח בעצמו ואביו של אותיפרון הרג אותו באופן עקיף.
-מסוגית התביעה של האב (שאלה תחילית) עולה שאלת הדיאלוג (שאלה עיקרית): מהי החסידות? אותיפרון מתחיל להציע הגדרות וסוקראטס פוסלן אחת אחרי השנייה.
ההגדרה הראשונה: חסידות היא מה שאני עושה כעת
-אותיפרון טוען כי החסידות היא מה שהוא עושה כרגע – תובע לדין את החוטא לחוקי האלים, והוא מסתמך על הקבלה למעשי זאוס במקורות. וכך הוא מסביר עקרון כללי דרך מקרה פרטי – סוקראטס לא מרוצה.
-אנו שואלים האם מעשה אותיפרון הוא חסידות, אך אם אנו מביאים את המעשה כדוגמא אנו נגררים להגדרה מעגלית.
-הגדרה לפי סוקראטס צריכה לכלול את כל מה שהוא חסידות ורק את זה, להיות ממצה ומוציאה – ממצה את כל מה שהוא חסידות ופוסלת את כל מה שהוא חטא.
ההגדרה השנייה: חסידות היא מה שאהוב על האלים
-מחלוקת נסובה על דברים שלא ניתן ליישב אותם – משקל או מספר ניתן למדוד, אך לא טוב או רע, צדק ועוול, נאה ומכוער.
-אותיפרון מציע את ההגדרה הזו אך סוקראטס טוען שאלים חלוקים בינם לבין עצמם ולכן אותיפרון מתקן עצמו ל-"חסידות היא מה שאהוב על כל האלים"
-אך "האם אהובה היא החסידות מפני שחסידות היא, או מפני שהיא אהובה, על כן היא חסידות?"
אהוב הוא אהוב מפני שאוהבים אותו, ולא אוהבים אותו מפני שהוא אהוב. על כן נשאלת השאלה, מדוע אוהבים אותו, מדוע הוא אהוב? סבילות נובעת מפעילות, היו אהוב הוא מצב סביל ולא סיבת הפעילות.
-אותיפרון מסכים שהאלים אוהבים את החסידות בגלל שהיא חסידות, אך אז החסידות כבר אינה תלויה באהבתם ועל כן ההגדרה אינה תקפה.
-עיקרון לוגי להגדרה: הגדרה מאפשרת להציב את המגדיר במקום המוגדר. לכן:
א. חסידות היא מה שאהוב על כל האלים.
ב. האלים אוהבים את החסידות מפני שחסידות היא.
ג. האלים אוהבים את האהוב עליהם מפני שהוא אהוב עליהם.
ד.האלים אוהבים את החסידות מפני שהיא אהובה עליהם.
ה.החסידות היא חסידות מפני שהיא אהובה על האלים.
משפטים ב' וה' סותרים זה את זה משום שהם הופכים את כיוון הסיבתיות.
-סוקרטס מבקש להראות כי הגדרה צריכה להתייחס לתכונות פנימיות של המושא ולא לדרך בה הוא נתפס ע"י אחרים (אנשים או אלים)
-"בעיית אותיפרון": האם מוסר נגזר מן הדת בלבד או האם יש לו קיום עצמאי?
הגדרה שלישית: חסידות היא חלק הצדק המטפל באלים
-סוקראטס מבחין בין: "כל מעשה צדק הוא מעשה חסידות", ו-"כל מעשה חסידות הוא מעשה צדק". הוא ואותיפרון מסכימים על ההגדרה השנייה – החסידות הוא חלקו של הצדק.
-לפיכך אנו נדרשים עתה להגדיר את הצדק לפני שנשאל על החסידות, ואז לשאול איזה חלק מן הצדק הוא החסידות.
(הגדרה אריסטוטלית: דבר מוגדר ע"י הסוג אליו הוא שייך וכן ע"י מה שמבחין אותו משאר הדברים הכלולים באותו סוג)
-אותיפרון טוען כי החסידות היא לבקש מאלים בקשות ולתת להם מתנות. מכאן גוזר סוקראטס יחסי סחר בין האלים ובני האדם ושואל האם ייתכן שהאלים מוטבים מידי בני האדם בתמורה למה שהם מעניקים, האם ייתכן כי האלים זקוקים למשהו מבני האדם? התשובה היא לא. המענה של אותיפרון רק חוזר להגדרה הקודמת כי זהו מה שאהוב על האלים.
(דיון ביחסי תן-וקח תיאולוגיים. האם האל זקוק למשהו מבני האדם? האם חסידות מתוך תועלת היא מוסריות?)
ראה: אפלטון – מבוא כללי
