סוציאליזם מול לאומיות בתנועה הציונית והעלייה השנייה
הסוציאליזם מול הלאומיות
- מתנגדי הציונות: קולקטיביסטים, חרדים, שמרנים וכד'.
- הפרטיקולארי (הלאומי) מול האוניברסאלי (הסוציאליסטי) הכחול לבן או האדום? ז'בוטינסקי או ברל כצנלסון?
הסוציאליסטים – אישים
- נחמן סירקין: שאלת היהודים ומדינת היהודים הסוציאליסטית => אבי הציונות הסוציאליסטית. סוציאליזם מוסרי.
– דגם אוטופי של מדינת יהודים סוציאליסטית.
– היבטים סוציאליסטים בכתבי הקודש (עמוס וישעיהו).
– המלחמה במוסד הדתי: חזון מדינת היהודים הסוציאליסטית הוא המלחמה במוסד הדתי המשתק את העם היהודי.
- ברוכוב (המכונה בטעות בורוכוב): סוציאליסט שלא הגדיר עצמו ציוני.
– אוסטרו-מרקסיזם
– הפתרון (מבחינה פרגמטית) לעם היהודי יכול לקבל ביטוי משמעותי כשהוא יגיע לארץ ישראל.
– היפוכה של הפרמידה: (ניתוח מרקסיסטי ע"פ יחסי יצור): היהודים באירופה היום ממלאים תפקידים של נותני שירותים, מסחר, מלאכות זעירות (סנדלרים, נפחים וכד'), קבוצות קטנות מאוד שעוסקים בחקלאות ותעשייה. לדידו, צריך להפוך את הפרמידה: יותר איכרים ופועלים ופחות נותני שירותים ואנשי מסחר. מוביליות חברתית כלפי מטה.
– פרודוקטיביזציה: להפוך את היהודים לעם פרודוקטיבי שמביא לחמו לעבודת כפיו.
– נורמליזציה אוניברסאלית: העם היהודי צריך להיות כמו כל העמים (כמנוגד לאחד העם, שדיבר על "אור לגויים" ו"עם סגולה" + דיבר על רוח ולא על פרודוקציה + הוויה הסובבת סביב היהדות).
העלייה השנייה:
- · התגבשות של תנועות פוליטיות חברתיות סוציאליסטיות (לימים "העלייה השנייה"):
– שואבים כוחם מתוך שני הוגים אלו.
– 1905 בעקבות כשלון המהפכה הסוציאליסטית ברוסיה.
– העלייה השנייה: 20,000 איש עלו לארץ. חצי נשארו בארץ. השאר עברו לארה"ב או חזרו לרוסיה.
– מניה שוחט: בעלת אוריינטציה מהפכנית אידיאולוגית תוססת.
– חלק מהעולים מרוסיה לא יגיעו לארץ: לארגנטינה, ארה"ב, קנדה וכד'.
- 2 תנועות משמעותית מאוד שהוקמו ע"י אנשי העלייה השנייה: הפועל הצעיר ופועלי ציון.
- לאנשי העלייה השנייה מודעות היסטורית גבוהה מאוד.
- · אנקדוטה: מעבר לעשייה משמעותית, כדי להיחרט בספרי ההיסטוריה, אתה צריך שתהיה לך מודעות היסטורית (דוד בן-גוריון היה שולח עותק מכל מכתב לארכיון).
- · מבנים חברתיים חדשים: הקיבוץ, מושב העובדים וכד'. "מעבדה" לאיך חברה צריכה להראות.
- הפועל הצעיר:
– חברה יצרנית ועובדת אבל לא חברה סוציאליסטית מהפכנית.
– יסוד לאומי: קשר למקורות היהודיים.
- · פועלי ציון:
– דמויות מפתח: בן-גוריון, ברל כצנלסון, יוסף חיים ברנר.
– חברת מופת
– התנתקות מוחלטת מהמקורות היהודיים.
– חברה סוציאליסטית
- יוסף חיים ברנר (האינטלקטואל הבולט של פועלי ציון):
– אין שום קשר ליהדות. צריך לשכוח את הגלות.
– צריך להיות כמו כל העמים.
– טקסט של חיים הזז (ברוח ברנר) "הדרשה"(שנות ה-30): סיפור קצר המתאר איך הגויים עשו לנו את ההיסטוריה, ואנחנו נכנענו להם. איך ההיסטוריה היהודית לא מעניינת – אין לנו היסטוריה.
- א.ד גורדון: הוגה הדעות המרכזי של הפועל הצעיר. כתב את ההמכתבים, האדם והארץ, האומה והאדמה.
– סלד מהגולה, אך לא שלל אותה. הוא אפילו ייחס חשיבות למפעלים מסויימים שהיו בגולה.
– היה קשור לארץ מאוד.
- גורדון מול ברנר: מבחינת ההשקפה רב העלייה ה-2 העריכה את רוחו של ברנר. אבל דמותו לא הייתה שיא הכריזמטיות. גורדון היה מנהיג רוחני (למרות שדעתו הייתה פחות פופולארית). גורדון לא היה מנהיג פוליטי, היה מנהיג רוחני. אחריו יבואו ברל כצנלסון, וכד'.
- התנהגות המהגרים:
– בעולם, יש 2 סוגי מהגרים: אלו ששומרים על התרבות משם הם הגיעו (יוצר התנגשויות עם החברה המקומית), יש קבוצות מהגרים שמאמצות את התרבות המקומית.
– תרבות עברית:
א. תחיית הלשון העברית החלה כבר בעלייה הראשונה, העלייה השנייה נתנה דחיפה משמעותית: השפה כמרכיב עיקרי בלאומיות (דחיקת היידיש ושפות אחרות),
ב. תרבות ספרות, שירה וכד'.
ג. מוסדות חינוך: הגימנסיה בהרצליה וברחביה.
ד. ציור (נופי הארץ, שורשים היסטורים של היהודים וכד')
- מושג המפתח של העלייה השנייה: החלוציות
- התפיסה האידיאולוגית – קולקטיביזם מול אינדיווידואליזם:
– אגודת הכורמים של העלייה הראשונה (אגודה סקטוריאלית בלי אינטרס רחב) לעומת המוסד המרכזי לייצוג של העלייה השנייה שהיה עם תפיסה כוללת.
- הקיבוץ: לא קם מתפיסה אידיאולוגית שאורגנה ברוסיה, הוא צמח כתוצאה מנסיבות (היה יותר נח שאחד יארגן, עדיף לקנות באופן סיטונאי משיקול כלכלי, כצנלסון שם על הארגז שהביאו לדגניה את המילים "המשביר לצרכן").
- על הנוער (ברל כצנלסון):
- · הקשר בין האדם לארץ:
– עבודת האדמה: תחבר את המולדת, את הקרקע, את הטריטוריה אל העם.
– הטיולים: אהבת הארץ, "להכיר את הארץ ברגליים".
– המחנות העולים: תנועת הנוער הראשונה שקמה בארץ דגלה בערכים אלו.
– ארכיאולוגיה: בכלל התפתחה העולם באותה תקופה, החייאת הארכיאולוגיה (הגעה למקומות הנזכרים בתנ"ך, בפרשנות חילונית כמובן וכד') התפתחה מאוד.
- חגיגות רחובות – דוגמא להכנסת לאומיות ע"י העלייה השנייה: 1906 ברחובות, מתחיל מפעל הנקרא "חגיגות רחובות". אירוע ספורטיבי בו הספורטאים מקבלים מחולות, תערוכות מצמחים, פרחים, חרסים – הכל מצמחי ארץ ישראל.
- תנועות ה"שומר" וה"רואה":
– האוכלוסייה הערבית – שני סטיגמות הנאבקות אחת בשנייה:
א. יש רק נוודים (כי הרי הארץ הייתה ריקה קודם לא?), פרימיטיבית וכד'
ב. מודל לחיקוי: לא ניזונה מפילנתרופיה, מגנה על עצמה, אומץ לב, פשטות – הייתה הערצה לדמות הערבית הארצית – "הפרא האציל": שלא הושחת ע"י הציוויליזציה הערבית.
– ה"שומר" האידיאלי – "קוזאקים יהודים": בן הארץ, צומח באופן טבעי מנופיה, מוכן להקריב נפשו למולדת, בקי במנהגי הארץ ושבילי הארץ, הוא חזק ואמיץ. חלק ממש התלבשו כמו בדואים
– דמויות מרכזיות: פסח בר-אדון, (ממוצאי מגילות קומראן), ייסד את האתר הארכיאולוגי בגמלה.
- אנקדוטה על ילקוט הכזבים (סיפור העז): הסייר האידיאלי, הריח את האוויר ואמר "עוד 800 מטר, יש מים".
- תחושה לא נוחה של אנשי העלייה השנייה עם התרבות הבורגנית: זעם על "בני הכיתה" שהולכים ללמוד באירופה. זעם על אלו שהולכים ללמוד "פסנתר" במקום לעבוד. אנטגוניזם הלך והתפתח כלפי גילוי אינטלקטואלי. (הושפע בין השאר מצ'רניכובסקי שדיבר על העלאת הסייפא על הספרא).
- האנטי-אינטלקטואליזם: הפער בין החלוץ לבין האינטליגנט (מילת גנאי בעלייה השנייה). מול ההשכלה יש מכניזם של דחייה. החלוץ הוא עובד, הוא חרוץ, הוא איש אדמה וממש לא לומד מתמטיקה.
העלייה השלישית:
- עלייה סוציאליסטית שעלתה לארץ 4 שנים אחרי המהפכה הסוציאליסטית.
- המשיכה את רוח העלייה השנייה: הושפעה היסטורית מאוד.
העליות השלישית והרביעית:
- 1924-1929 עלייה רביעית: עלייה בגלל 2 סיבות:
– חוקי הגירה בארה"ב.
– הרפורמות בפולין.
- 1933-1938 עלייה חמישית : היו ענקיים מבחינה מספרית, הביאו איתם הרבה מושגים חדשים (תעשייה: זוגלובק, שטראוס וכד') עלייה אינטלקטואלית וכד'.
- ההילה נטלה לגמרי מהעלייה ה-4 ל-5. ההיסטוריה קידשה את העלייה השנייה והשלישית והנמיכה (באופן יחסי, ולמרות הגודל) את העלייה ה-4 וה-5.
- העלייה השנייה: הייתה מודעת ביותר למקום ההיסטורי שלה. בעקבותיה נהגה כך גם העלייה השלישית. (ה-4 וה-5 הרבה פחות).
- מושג "היישוב":
– נהוג לייחס את תחילת ה"יישוב" התחיל מהגעת הבריטים (אלנבי) 1917.
– ליסק והורוביץ (מישוב למדינה, מצוקות באוטופיה): החברה הדואלית:
א. היהודים כקהילה אחת הרחיבה את כל מה שהיא יכלה וקיבלה מהבריטים.
ב. הערבים "לא הרימו את הכפפה".
