ג'ון לוק – רקע להגותו

ג'ון לוק -רקע להגותו

ג'ון לוק פועל במאה ה-17. תקופה של התחזקות האבסולוטיזם. המלכים מחזיקים כוח רב. הובס היה אחד מאלה שהציע ביסוס רעיוני לשלטון ריכוזי חזק. הוא ביסס את זה על הסכם וולונטרי של אנשים. לשליט, למרות שיש לו סמכויות, אין תכונות מיוחדות – הוא כמו כולם.

ברור מדוע לא התלהבו מרעיונותיו של הובס סחצרות המלוכה. המסקנות בסדר, אבל הבסיס מסוכן – השלטון מתבסס על ההסכם החברתי.

באותה תקופה מתפתחות באירופה גישות רדיקליות יותר. סמכות המלכים לא מהעם, אלא מבחירת האל. "הזכות האלוהית של המלכים" DIVINE RIGHT OF KINGS. תפיסה חדשה דווקא, שהתחזקה עם האבסולוטיזם האירופאי. סתרה את התפיסות של ימי הביניים, שם אף אחד לא דבק בגישה שלמלך יש זכות מלאה על השלטון. זאת, בגלל:

1. למלכים בימי הביניים הייתה עוצמה מוגבלת, על ידי אצולה, ערים עצמאיות, כנסייה.
2. התפיסה החוקתית של ימי הביניים לא ראתה במלך מחוקק. רעיון של חקיקה כיסוד הממשל זה משהו מודרני, קודם חוק נתפס כמשהו עתיק. המלך הוא שופט ובורר, נותן פרשנויות לחוק הקיים
3. הסמכות של המלכים הייתה מוגבלת על ידי הכנסייה.

לקראת העת החדשה, עם התחזקות המלכים מול הכוחות האחרים, ניתן לזהות רוח חדשה. רצו לצאת נגד הכנסייה הקתולית. ההוגים הפרוטסטנטים שוללים את הזכות של הנתינים לצאת נגד השליט, רק לאלוהים יש זכות לכך. הנתינים צריכים לקבל הכל בפסיביות. מתוך הוגים אלה, הרדיקלי מכולם היה סיר רוברט פילמר. כתב את רוב ספריו בזמן מלחמת האזרחים באנגליה. "פטריארכיה" – למלך יש זכות מוחלטת לעשות הכל, מתוך פרשנות של התנ"ך. המלך הוא כמו אבא, חברה ודמינה כמו משפחה גדולה. כמו לאבא, למלך יש זכות לעשות הכל. האדם הקדמון היה האבא הראשון, והוא קיבל סמכות מאלוהים לשלוט על כל האדמה, והעביר אותה לבנו. בשנות  ה-40 של  המאה ה-17, שבסופה המלך צ'ארלס הראשון מוצא להורג, וקרומוול משליט דיקטטורה. אחרי שהוא מת, מחליטים להחזיר את הבן של המלך – צ'ארלס השני. מבטיח לכבד את חירויות העם האנגלי ואת הפרלמנט. באותן שנים המלך גייס כסף דרך הפרלמנט, אבל לשם מלחמה. פרוטסטנטי, אבל אין לו בו חוקי, ויורש העצר זה אחיו, ג'יימס, הקתולי, שמאמין במשטר אבסוללוטי כמו זה שהיה בצרפת באותן השנים. כאשר נולד לו בן, יש ממש סכנה להפיכת אנגליה לקתולית. EXCLUSION LAW – חוק האוסר על קתולי להפוך למלך אנגליה, בפרלמנט הבריטי. 1769. ממילא על קתולים כבר נאסר למלא תפקידים במדינה. המלך אבל חושב שהם מתעסקים בדברים שלא מעניינם. יש בחירות לפרלמנט ותומכי החוק מנצחים, אז המלך פשוט מפזר את הפרלמנט כי יש לו זכות. כך כמה פעמים, והפער הולך וגדל בין שני המחנות, WHIGS, תומכי הפרלמנט, ו-TORRIES תומכי המלך. הממסד האנגליקני רואה בוויגים עושה צרות, אז תומך במלך. פרסום ספרו של פילמר הוא חלק ממסע התעמולה שלו. המלך והכנסייה מנצחים במאבק על דעת הציבור. הקשר של הוויגים נגד המלך, שנעשה בתגובה, נתפס.

משימה לכתוב ספר שמפריך את טיעוניו של פילמר, הוטלה על עוזר כלשהו, אבל הוא, ג'ון לוק, מאוד פחד שיגלו את הספר, אז הוא ברח להולנד.

היה לזה סוף טוב, ב-1685, צ'ארלס מת וג'יימס יורש אותו, ומאמין בשלטון אבסולוטי. הוא לא מבין שההצלחה של אחיו הייתה בברית שהוא כרת עם הכנסייה. נותן שוויון זכויות לקתולים, ומארגן בחירות חדשות לפרלמנט לשם העברת זה. הוא מצליח לאחד נגדו את כולם, אבל אין להם כוח, אז הם פונים לוויליאם מלך הולנד, שיתקוף את אנגליה. ג'יימס נבהל מצבא הולנד ובורח מהמדינה. ווילם ואשתו מרי הם המלכים החדשים של אנגליה. "המהפכה המהוללת" – ניצחון הפרלמנט על המלוכה. באותה שנה לוק חוזר לאנגליה ומפרסם את הספר, "שתי מסכות על ממשל", בעילום שם. דגל בסובלנות דתית, למרות שהיה פרוטסטנט רדיקלי, שגם היו נטולי זכויות באותן שנים. ספר מפורסם בשם "איגרת על הסובלנות הדתית", בה לוק קרא לשוויון בין כל הדתות, חוץ מאתאיסטים (כי אין להם יראת שמיים, אז הם לא מפחדים לפרסם הבטחות), וקתולים (כי יש להם נאמנות כפולה – מצייתים לכוח זר, האפיפיור).

עד כאן ההקשר ההיסטורי של לוק. ההקשר האינטלקטואלי:

אנשים חשדו בהובס שהיה אתאיסטי, אבל אף אחד לא יכל להגיד את זה על הובס. לוק, בניגוד להובס, היה מאוד רדיקלי בדעותיו הפוליטיות, ומאוד מתון ושמרן בדעותיו הפילוסופיות.

פילוסופיה סכולסטית, מנסה לשלב בין אריסטו לנצרות. שני אלמנטים חשובים של התקופה מודרנית:

ממשל מוגבל וזכויות. שניהם זוכים לכובד רב אצל לוק. "חוק הטבע", שפותח על ידי אקווינס, על סמך רעיון ההיררכיה הנוצרי.  אלוהים יצר את העולם בסדר מופתי, ככל שיצור כלשוה תופס מקום גבוה יותר בבריאה, כך הוא מושלם יותר וקרוב לאלוהים יותר. בהיררכיה הזו מתגלה התבונה של האל, ששולט בעולם באופן תבוני. אלוהים לא שליט שרירותי, אלא שולט בעולם באמצעות תבונה, וגם בני אדם יכולים להבין את זה בצורה מסויימת. גם חוקים מסודרים בסדר היררכי, כשהכלליים יותר גבוהים יותר. הנמוכים, הספציפיים, לא יכולים לשלול את הגבוהים. המושלם מכולם הוא החוק הנצחי, ומתחתיו החוק הטבעי, הדבר שקובע התנהגות של יצורים חים, ובמיוחד בני אדם. חוק אוניברסלי שיש דרישה לשרת אותו מהאל. החוק הגבוה מתוך כך הוא שכל יצור חי ישמור על חייו. החוק האנושי מגיע אחר כך, הוא יכול לפרש את החוק הטבעי אבל לא לצאת נגדו. רצח למשל, לא יכול להיות מוצדק כי הוא מנוגד לחוק הטבעי. לכן מותר, לפי אקווינס, להרוג את הרודן, כמי שיוצא נגד החוק הטבעי.

מאין מופיעות זכויות? אקווינס לא אמר עליהן שום דבר. בשפה העברית לא קיים בלבול שקיים בכל השפות האירופיות, בגלל שזכות וחוק הם מילים שונות. אצל הגויים, אותה מילה מסמלת זכות ואותה משפט.  USE(בלטינית), JUSTICE. USE NATURALY יכול להיות גם חוק טבעי וגם זכות טבעית. כל נורמה אם כך כוללת גם זכויות וגם חובות (היום ההפרדה בין חוק לזכות מצויה). אנשים לרוב לא היו מודעים להבדל. לחוק הטבעי יש קונוטציות אובייקטיביות, משהו שנכון לעשות. לעומת, לזכות הטבעית, יש קונוטציות סובייקטיביות "יש לי זכות להישאר בחיים".

מחברים את התפיסה של ההיררכיה של החוקים, עם המשמעות הסובייקטיבית של הזכות הטבעית, ומקבלים תורה פוליטית של זכויות טבעיות. בני אדם הם בעלי זכויות שאף אחד לא יכול לקחת מהם, שכן מקורן הוא באלוהים ולא בהחלטה שרירותית של אדם.

במסכת הראשונה של לוק אפשר למצוא את הביקורת על פילמר, שביסס את התיאוריה שלו על התנ"ך, ביקורת שבנויה על התנ"ך: אלוהים לא נתן סמכות אבסולוטית לאדם הקדמון, וגם אם כן, לא הייתה לו זכות להעביר סמכות זו.

במסכת השנייה לוק פונה לשאלה הבאה: אם פילמר טעה בקשר למקור הסמכות הפוליטית, מהו המקור האמיתי שלה. שלוש תשובות אפשריות:

1. טבע.
2. כוח.
3. הסכם.

התפיסה של פילמר גורסת שהסמכות באה מטבע: אלוהים ומשפחה. אצל הובס, ניתן למצוא פירוש של סמכות שהיא על בסיס כוח. לוק דוחה את שתי הגישות האלה, ומשאיר רק את האפשרות השלישית. החברה הפוליטית לפילוק היא התאגדות חופשית של אנשים עצמאיים לטובת הטוב הכללי. למה הם מסכימים? על פניו, זה נדמה כמו מה שהובס אומר. אנשים חיים במצב הטבע, שיוצר היא סדר, אז הם מקימים סמכות שתשליט סדר זה. כשמתעמקים במה שלוק אומר מבינים שזה שונה מהובס. לוק והובס מסכימים רק על דבר אחד: בן אדם נוצר כיחיד בעל זכות מלאה לשמור על חייו. אבל טבע האדם אצל כל אחד שונה: אצל הובס, האדם נשלט על ידי תשוקות, ולשם כך אדם ראוי לעשות כל שימצא לנכון. אצל לוק, בן אדם נברא בצלם אלוהים אז יש לו תבונה. גם הובס אומר כך, אבל רק במובן אינסטרומנטלי – יודע לחשב את תוצאות מעשיו. אצל לוק, הוא מסוגל להכיר את החוק הטבעי, אות התבונה האלוהית.

החוק הטבעי אומר שלכל בן אדם שמורה זכות לחיים, אבל זו לא היחידה. לשם הבטחת השמירה, צריכות להיות לו עוד שתי זכויות: 1. הזכות לחופש, שכן מי שנוטל את חירותו של אדם עלול גם להרוג אותו. 2. הזכות לרכוש.

LIFE,LIBERTYAND ESTATES.

רבים מאלה שנלחמו למען הפרלמנט כבר האמינו בכך, אבל לוק נתן לזה ביטוי פילוסופי. בתיאור שלו יש שתי בעיות ספציפיות: 1. הוא תומך בעונש מוות. במצב הטבע יהיו רוצחים, אשר כל אחד רשאי להרוג אותם. אבל אין זכוי בסיסית לחיות גם לרוצח? לא, על ידי כך שאדם הופך רוצח הוא מוציא עצמו מהאנושות, כבר אי אפשר להגדיר אותו כיצור תבוני, המודע לחוק האנושי, ומתכחש לזכות הטבעית שלו. 2. יש זכות טבעית לרכוש. אבל הוא גם מכיר מצבים בהם אין מצב של רכוש פרטי: אצל העמים הפרימיטיביים, ועל פי התנ"ך, שמה אלוהים נתן את כל הארץ לשימוש משותף, לא פרטי. אז מאין צצה זכות זו? (אצל הובס זכות זו באה מהריבון). אבל לוק אומר שהיא טבעית, כלומר לפני המדינה: נכון שאלוהים נתן את הרכוש לשימוש משותף, אבל כדי לקיים עצמו אדם צריך להשקיע מאמץ (לטפס על העץ ולקטוף פרי), מרגע שהוא השקיע מאמץ זה אז יש לו זכות על פירותי. עבודתו של האדם היא המקור זכות הטבעית על רכוש. זכות זו היא מוגבלת, היא קיימת בשביל לקיים את האדם, אסור שרכוש יתבזבז. אין לך זכות לקבל יותר ממה שתוכל לשאת. ברגע שהכסף מופיע אז אפשר לשמור ולנצל רכוש רב יותר, שכן הושקעה בו עבודה. המגבלה העיקרית היא בנוגע לקרקעות מוזנחות: מי שיש לו כאלה, מאבד את הזכות עליהן. חשובה משני היבטים:

1. ביקורת על גישת הרכוש הפאודלית. אין לאצילים זכות על אדמות.
2. למי יש זכות על האדמות באמריקה. לאינדיאנים לא, כי הם הפקירו את הקרקע, ולאירופאים כן, כי הם השקיעו בה.

לפי לוק לכל בני האדם יש את שלושת זכויות אלה במידה שווה, ולכן הם יכולים לעשות הכל לממש אותן. יש מגבלה אחת: רק במסגרת של החוק הטבעי, אשר מורה לנו לכבד את זכויותיו של כל פרט. כבר במצב הטבע, אנשים חייבים לחיות על פי החוק הטבעי (בניגוד להובס, אצלו מצב הטבע הוא מצב של מלחמה).