ה"יש" – אצל הגל
הפילוסופיה של העת החדשה – סיכומים
החזרת מושג העצם לפילוסופיה
- דקארט אומר – אני =>אל=> עולם
- שפינוזה מקבל את האני, אך טוען שהוא חלק מהאל-עולם
- קאנט אומר – אני מכונן את העולם אבל נשאר באופן מהותי מחוץ לעולם. האני נמצא מחוץ לעולם ולא יכול להימצא בו באופן עקרוני.
הגל אומר – "העצם [או המוחלט] הוא הסובייקט" , "הסובייקט אינו אלא השליליות [פעולת הסתירה] הפשוטה והטהורה"
הגל מנסה לחזור למושג העצם, שנפגע קשות ע"י הביקורת הקנטיאנית על הפילוסופיה הדוגמטית. הגל חושב שעדיין יש לתת את הדעת על תיאור העצם עצמו, לאור הביקורת הקנטיאנית. הטקסט של הגל מציע דרך אחרת להתמודד עם השאלה שלא נופלת ע"י הביקורת הקנטיאנית.
אצל הגל העצם חוזר לפילוסופיה (לאחר שאצל קאנט הוא נעלם). בנוסף, בניגוד לשפינוזה, העולם הוא לא סטטי אלא דינאמי ומתפתח. העצם הוא סובייקט שיש לו יכולת הבנה עצמית, הוא מנסה להבין מיהו, מה מניע אותו, זהו העצם כסובייקט.
היש לא נתון במלואו (אך מתכנס)
לפי הגל העצם הוא דבר מתפתח, נמצא בהתהוות ובנוסף ניתן לתפוס אותו בכל רגע נתון. יש להוויה אפיון בסיסי שאין לה הבנה מלאה של עצמה. זו תובנת היסוד של החשיבה ההגליאנית.
נניח שאנו רוצים לדעת מהו בדיוק הספר שלפנינו. בפילוסופיה שלפני הגל, על מנת לדעת את הספר עלינו להניח שהוא עומד לפנינו כשלם ושיש לנו את היכולת לתת תיאור מלא שלו. כך התייחסו בעבר לשאלת העצם. אך ע"פ הגל, היש הוא לא כמו הספר, היש לא נתון במלואו, הוא נמצא בתהליך מתמיד של עיצובו לכדי ליש שלם, הוא עוד לא התפרט בצורה מלאה. לפעילות יש אפיון של סובייקט, מנסה להכיר את עצמה. לכן, לא ניתן לתת תיאור מלא של העצם אלא רק תיאור חלקי, עם זאת כן ניתן להבין את התהליך.
הגל טוען שכל תיאורי היש של הפילוסופים השונים לאורך השנים, הם חלקי התיאור המלא של אותו היש.
ככל שהתודעה יותר מתפתחת, כך היא יכולה לתפוס את אותם דברים באופן שלם יותר. למשל:
- אחרי שהבנו את קאנט, אנחנו לא יכולים לחזור אחורה מהתפיסה שהעצם מכונן את העולם. כעת אנחנו יכולים להתעלות מעל קאנט ולהבין שהעצם והסובייקט שמכונן את העולם הם אותו דבר.
- אחרי שהבנו את חוקי הפיזיקה, אנחנו מסתכלים על התופעות בעולם אחרת.
נעיר שלא מדובר על תנועה מתמדת ונצחית, אלא על תנועה מתכנסת. בסופו של דבר היש כן יהיה נתון במלואו.
