קאנט: תורת ההגיון הטרנצדנטאלית
תולדות הפילוסופיה החדשה – סיכומים
בלוגיקה פורמלית לאאכפת לנו מאיפה הדימויים שלנו (כל ה-A הוא B וכו') אבל יש הבדל בין זה, שזו לוגיקה פורמלית, לבין לוגיקה טרנצדנטאלית. בלוגיקה פורמלית בודקים כל הזמן האם הטיעונים תקפים (מעניינת צורת הטיעון ולא תכניו), לא מעניין האם ההנחות הספציפיות הן אמיתיות.
את קאנט מעניין להגיד משהו על התכנים: יש הבדל בין תכנים נסיוניים לתכנים טהורים. הוא ירצה להתעסק במה שמאפיין את המשפטים עצמם והיחסים בתוכם.
הלוגיקה הטרנסצנדנטלית תנסה לעסוק בתכנים – במה מאפיין את החשיבה.
הכיוון של יום היה שהכל נסיוני – אין מושגים טהורים. קאנט יגיד שכן יש טהור, והוא ינסה להוכיח זאת.
תורת ההגיון הטרנצדנטאלית שואלת מה מבטיח את האמת? מהו המבחן לאמת?
אצל דקארט למשל ראינו מבחן לאמת – ברירות ומובחנות. המבחן של דקארט גם הוא מראה את הבעייתיות: אני לא יכול לחרוג מהדימוי ולצאת אל האובייקט במציאות ולכן אני צריך להאחז בקריטריונים בדימוי.
כנ"ל לגבי קידוד של טקסט מוצפן – אם אנחנו הוצאנו מתוך הטקסט המקודד משפטים חדשים, כיצד נוכל להבטיח שבאמת הם תואמים את המקור של הטקסט המוצפן.
קאנט מחפש, אם כן, קריטריונים לאמת:
תוכן עצמו של הדימוי לא יכול להיות קריטריון לאמת (כמו שלמשל עשה דקארט, ולדעת קאנט טעה בכך). השיטה הכי טובה לדעת את האמת, כמו את התוכן של הטקסט המקודד, היא לדעת את שפת הקידוד.
קאנט ירצה באמצעות הלוגיקה הטרנצדנטאלית לבחון האם תהליך בניית המשפט הוא בדיוק תהליך בניית הדימוי. הדבר יבטיח לי התאמה מסויימת.
ע' 68 – חלוקה של תורת ההגיון טרנצדנטאלית לאנליטיקה ולדיאלקטירה טרנצדנטאלית.
מה שמבטיח את האמת זה מושגי השכל הטהורים וזה שהם קשורים ל….
ע' 72 – איזה סוגי משפטים (=קשירה בין דימויים, למשל המשפט 'סוקרטס הוא גבוה' הוא קישור בין הדימוי סוקרטס לדימוי גבוה (??? (((לא בטוח שזה נכון))))) יש באופן פורמלי.
פונקציות החשיבה של השכל הן חשיבה במשפטים, דרך 12 הפונקציות המתוארות כאן.
לוח הקטגוריות (ע' 77) מתאים לפי קאנט לגמרי למשפטים.
לפי הקאנט הדימויים מתמזגים באופן מאד מסויים – לפי המבנה של הקטגוריות. בניגוד של יום שחשב שדימויים מתחברים ככה סתם.
ההרכבה של הדימוי אצל קאנט מאד חשובה, היא על ידי חוקיות מסויימת!
משפט חשוב – "אותה הפונקציה עצמה המקנה אחדות לדימויים במשפט, היא המקנה גם אחדות הרכבה של דימויים שונים בהסתכלות". (ע' 76)
אם יש לי משפטים, האחדות שלהם מתאימה באופן מוחלט למה שיצר חיבור בהסתכלות. לכן האמת מובטחת. מי שכתב את הקוד ומי שמפרש אותו הם אותו אדם.
אני כתבתי את הצופן ולכן אני יכול לפענח אותו.
אם לא היתה התאמה כזו, בין האחדות המנתחת לבין האחדות המרכיבה, לא היה מקום לגלות את האמת
