מדיניות ציבורית – תפוקות הממשל

מדיניות ציבורית – תפוקות הממשל

 מבוא לפוליטיקה השוואתית -סיכומים

תפוקות הממשל במובן הרחב. ישנו תהליך של חמישה שלבים:

א.   יוזמה: החלטה לקבל החלטה בתחום מסוים. זוהי קביעת סדר היום (Agenda setting). ישנו מכלול רעיונות גדול המתמודד על תשומת הלב של מקבלי ההחלטות וחלק קטן מהם מאומץ. מדען המדינה קינגדון (Kingdon) תיאר את הפוליטיקה כמודל "פח הזבל", כלומר סדר היום לא נקבע עפ"י סדר מסוים וקבוע, אלא דיון לא מסודר על בעיות ופתרונותיהן.

ב.     שלב העיצוב: פיתוח פרטני של מדיניות להצעות קונקרטיות. הפיכת הרעיון למעשה בדרך של הצעת חוק או החלטה מנהלית. בשלב זה מבחינים בין שני מודלים עיקריים של עיצוב מדיניות:

  1. המודל הרציונאלי: זהו המודל האידיאלי, אם כי לא כולם מסכימים שהוא מתקיים בפועל. ראשית קובעים מטרות, לאחר מכן בוחרים את האמצעים היעילים להשגתן (תוך תחשיב רווח והפסד לכל אופציה). דורש יכולת חיזוי מסוימת.
  2. המודל התוספתי (אינקרימנטלי): קביעת המדיניות אינה תוצאה של קבלת החלטות, אלא פשרות בין שחקנים פוליטיים שלעתים הם בעלי עקרונות סותרים. המדיניות אינה תכנית שלמה ומוגדרת, אלא רוב הזמן מתבצע "כיבוי שריפות". יכולתנו לעצב את המציאות היא מוגבלת, ואנו פועלים ב"שוליים". מודל זה לא מציע פתרון לבעיות גלובליות.

ג.     שלב היישום: זהו שלב טכני, עם זאת גם לאחר קבלת ההחלטות יש גורמים רבים היכולים להשפיע על עיצוב ההחלטה. יש מספר דרכים ליישם כל החלטה: לדוגמא, אם הוחלט להפחית את מספר תאונות הדרכים ע"י הגברת האכיפה, ניתן לתת דו"חות על מהירות או להציב שוטרים במקומות בהם הם יימנעו תאונות דרכים. ההחלטה על כך היא מנהלתית בדרגי המשטרה ולא מדינית.

ד.    הערכה: מעריכים את השפעת והצלחת המדיניות, האם היא השיגה את מטרותיה. לעתים לא ברור מהן המטרות שכן היא יכולה להיות תוצאה של פשרה בין גורמים שונים. עפ"י המודל הרציונאלי ניתן לבחון את יישום המדיניות באופן כמותי (האם מספר תאונות הדרכים ירד) אם כי לרוב נבחן את שביעות הרצון של האזרחים מהמדיניות.

ה.    שלב השיפוט: החלטה האם להמשיך במדיניות, לשנות אותה או לחסל אותה כליל. לרוב, גם מדיניות שגויה תמשיך להיות מיושמת משום שקשה להודות ברעיונות כושלים. יש נטייה להצדיק מדיניות כושלת.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: