פוליטיקה השוואתית: הגישה ההשוואתית – סיכום
המדינה היא יחידת היסוד של במחקר במסגרת מדע המדינה אבל היא לא בהכרח יחידת הניתוח הבסיסית של מדעי המדינה או של הפוליטיקה ההשוואתית. יחידת הניתוח של הפוליטיקה ההשוואתית יכולה להיות מפלגה, התנהגות בוחרים, מוסדות נוספים ועוד. רוב המחקר במסגרת התחום של פוליטיקה השוואתית עוסק בהשוואה בין מוסדות או בין ההקשרים החברתיים שבתוכם מתרחשת הפוליטיקה. בתקופות שונות היו גישות שונות בתחום הפוליטיקה ההשוואתית. מדברים על 3 תקופות עיקריות בתולדות גישות המחקר של הפוליטיקה ההשוואתית: א. התקופה המוסדית, עם דגש יותר פורמאלי (ראה: הגישה המוסדית). ב. הגישה ההתנהגותית-ביהויורליסטית ששמה דגש על החברה. ג. הגישה המוסדית החדשה.
בפוליטיקה השוואתית אין תנאי מעבדה סטריליים ולא ניתן למעשה לערוך ניסויים שעליהם יש לחוקר איזושהי שליטה. בפוליטיקה השוואתית אין קבוצת ביקורת בניסוי ואין משתנים הנתונים לבחירתו הישירה של החוקר. בבחירה הישרה ראינו פורמט של ניסוי, ניתן לחקור רצף של בחירות ואכן זהו תחום מחקר פורה בפוליטיקה השוואתית. אך עם זאת, מחקר על רצף של בחירות הוא עדיין לא ניסוי שכן אין שליטה על קהל הבוחרים (חלק נוספו, חלק נפטרו), עולים חדשים וכו'. יש אילוץ שנוגע לכל מדעי החברה שנובע מכך שאנו בתחום הפוליטיקה ההשוואתית עוסקים בבני אדם בסביבתם הטבעית.
בעולם הדמוקרטי יש הבדל בין מדינות, חזקות וחלשות. למדינה חזקה יש הרבה לגיטימציה מהאזרחים שלה. צרפת נחשבת חזקה, היא מנוהלת מפריז. ארה"ב באופן אולי מפתיע נחשבת לחלשה משום שאין מקור אחד לשלטון. הגלובליזציה גורמת להחלשת המדינות, היא מצמצמת למדינות את רוחב התמרון שלהן. הן מקבלות החלטות בהתאם לטבלת מחירים הנקבעת ע"י מערכת גלובאלית.
כאמור, מטרת המחקר במסגרת התחום של הפוליטיקה ההשוואתית היא לעמוד על נק' הדמיון והשוני בין מדינות או תופעות /מוסדות/תת מע' פוליטיות/מפלגות/פרלמנטים/קב' אינטרס ומשימה זו נעשית אף מורכבת יותר עם החלשותה של המדינה. כחוקרי פוליטיקה השוואתית אנו מעוניינים לבדוק גם דימיון ושוני בהתנהגויות פוליטיות כך שהבדיקה יכולה להיות בין מדינות ובין גופים בתוך מדינה אחת.החשוב הוא אלמנט ההשוואה.
פוליטיקה השוואתית: הגישה ההשוואתית – סיכום
