מחשבה מדינית
אריסטו כותב כשאזרחים הם ידידות הם לא צריכים צדק.
היחסים=ידידות. יש ידידות לשם תועלת-קשרים כדי להשיג דבר מה מהאחר. יש ידידות לשם הנאה-הפקת הנאה ממנו/ה. יש ידידות בין טובים-אנשים הרוצים להיטיב את עצמם מתוך קשר עם אחר. אריסטו טוען כי ידידות זה נורא חשוב, אל כולם מקבלים את הידידות באופן שונה. אין הידידות אפריורית-המציאות מחפשת את המילה, במחשבה מדינית בודקים מהו היחס בין מציאות ליחסים. מדינה מתוקנת מנסה להקים יחסים של ידידות בין אזרחיה.
ידידות למען תועלת היא החלשה ביותר כי ברגע שמופקת תועלת הידידות נעלמת. אולי היא לא נעלמה- ואולי נעלמה רק המילה עצמה?!
ידידות למען הנאה-כשמסתיימים היחסים בודקים מה היה כאן? אריסטו אומר זה לא מעניין אותו, כי הוא רק לומד.
ידידות להיטיב אחד את האחר- הדרך היא אותה כוונה והוא מבין כי לא יכול לעשות את זה לבד והוא צריך בשביל זה עוד מישהו.
אריסטו טוען כי אנחנו לא יודעים את השלם בו אנחנו חיים-רוצים לדעת ולא יכולים, ובגלל זה אנחנו לא יודעים מהו צדק מושלם. צדק זהו מה שאנשים קוראים לו צדק- אחריות על אדם רעב, חסד, גמילות חסדים, נדבן, צדיק וכו'-זה מה שאנשים החליטו שזהו צדק. הדיון בידידות מלמד אותנו כמה דברים-לימוד התופעות מחייב מבט כפול-הסתכלות בעולם –במושגים כאילו אין לי מילים. אלמנט שלישי בלימוד מדינה-כל מה שלומדים במדעי המדינה צריך קודם לכן לחיות את החיים וזה לוקח זמן.
צריך ללמוד את המושגים כדי להבין את המושג, כדי לראות איך אני רואה את המושג ואיך אחרים רואים את המושג.
מה קורה בין אנשים בעלי צרכים שונים-אפלטון מדבר על ארוס- כוח להמשך זה אל זה. (מתוך "המשתה"). האנשים מגיעים לעולם הם חסר מסוים וחסר זה מושלם ע"י אנשים אחרים המשלימים את האנשים עם החוסרים. בתשתית המחשבה המדינית יש גם ידידות וארוס- טבע האדם.
טבע האדם- למידת טבע האדם לא שווה הרבה-אז בשביל מה? כדי להבין מה אני ומה ביני לאחרים? מי הוא ידיד ומי הוא אויב? בשביל מה להקריב הנאה? הארוס יכול חזק או חלש יותר- הוא יכול להפוך להתחלה של ידידות. המשיכה לאנשים הופכת למצב מובנה-למצב של קבלת תועלת.
אפלטון קורא למדינה פסגת היצירה של האדם. עשיית סדר כך שכל האנשים יהיה טוב-זה להיות מאין אלוהים. אין בה ארוס- יש רק "טומוס"-עוז נפש. למה אין בו ארוס? כי מושג הידידות פורק ל-3 גורמים שונים. הטומוס הוא ידיד של התבונה-הוא נות לה כוח למרות הגעש של היצרים.
במחשבה המדינית והפילוסופיה הפוליטית בראשיתה יש התעניינות אודות מצב היסוד של האדם- מי אני, מה אני ומה ביני לבין אחרים. אריסטו ואפלטון נמנעים מדיון בנושא, כדי לא להטעות את שומעיו הצעירים.
חוקה של מדינה- למה לא מדברים על זה? נאמנות קואליציונית רגעית יותר חשובה על אמות מידה בסיסיים של התנהגות בני אדם. אין צורך בחוקה- כדי שתיהיה קואליציה. חוקי יסוד הם "קישוט" במדינתינו- הם משתנים לפי שבשבת של מצבי הרוח בפוליטיקה. חלה זילות-הסכמים רק המלצה, במיוחד בצד המדיני. אין לנו הסכמה בנושא כלל, כי זה מעלה את נושא דת ומדינה, יש הטוענים כי בשביל הדיון צריך להוציא מזה כמה נושאים.
מובן המילה של "חוקה"- הנחה כי חוקה מסדירה באופן מחייב בדינים וחוקים את פעולת המדינה. מן התנ"ך-"חוקה"- אקסיומה, דבר שלא ניתן להבנה (ספר "דברים", דיני גר ואזרח), זוהי מע' חוקים שלא נתונה לשיקול דעת. תפיסה הנשענת על מקורות- זה מחייב כל כך עד שזה צורם, צרימה תרבותית.
חוקה =CONSTITUTION. המילה העברית מגיע מתוך תפיסה של תרבות אחרת-ארה"ב, צרפת או גרמניה בעלת מסורת עשירה.
זכות אדם אונברסלית-זכות האזרחות, זכות בסיסית. העולם התפתח מתוך הסיטוריה פוליטית. כל כדוה"א מחולק למדינות לאום. אדם ללא אזרחות-אין לו מקום. ישנם כללי יסוד המאפשרים קיום של מדינת לאום, לכל מדינת לאום יש משטר, ממשל ומע' חוקים עליהם נשענים. לכל אחד כללי יסוד. למילים הללו יש פירוש שונה והנימוק הוא שונה אצל אנשים שונים. בתרבות הפוליטית הישראלית זוהי מדינת הלאום היחידה שבה בעיניים פקוחות לא הבחינו בין דת, לאום ואזרחות בהגדרת הריבון (האזרח). לא נוצרת הבחנה נאותה בין יהודי כלאום, כדת או כאזרח. אין הבחנה בין אדם לאדם- לא הבחנה בין אדם לאלוהים.
ראה גם: תולדות המחשבה המדינית
