מדע המדינה: גישת המערכות והפונקציונליזם

גישת המערכות והפונקציונליזם

אחת הגישות אותן הציעו הבהייביורליסטים כדרך לקבץ את המחקרים על התנהגויות.

הרעיון הוא מערכת המארגנת את כל האמצעים ולהתרחק ככל הניתן מכל מיני הנחות מטאפיזיות, מסגרת נייטרלית שאין מתחתיה איזשהי אמירה או ערך

מדובר בתקופה של אחרי מלחמת העולם השנייה תוך כדי יצירת הרבה מדינות חדשות,אינן דמוקרטיות ואינן קומוניסטיות. אם פעם השיח היה רק על שני סוגים אלו, נוצר עכשיו צורך להבין את המדינות החדשות- וזה בוצע ע"י מודשג המערכת. הוא מניח שבכל אחת מהמדינות יש מערכת פוליטית הועלת לפי דפוס קבוע.

המערכת- הרעיון הוא כללי, אבסטרקטי, נייטרלי מבחינה ערכית, קיימת תלות בין המרכיבים, קיים בו מושג של מערכת פתוחה שמושפעת מהסביבה שלה, אך יש בה סינון.

בעיני איסטון- איפה שאין מחסור-שם לא יהיה פוליטיקה. הנסיון הוא לווסת את החלוקה של ערכים-גם לחומריים וגם קביעות ערכיות.

מבנה המערכת: תשומות-לחצים כלפי השלטון, תביעות (דרישות מהשלטון) ותמיכות (בחירות למשל). הטענה כי תביעות נכנסות לשלטון דרך שומרי השער כגון מוסדות מסננים את הכניסה- פיזי או ערכי. סינון ע"י חוקים, כללים או ביורוקרטיה.

השלטון מבחינת התביעות ותמיכות, הוא קופסא שחורה, שלא עניינה את הבהביורליסטים.

תפוקות השלטון-חוקה, סמלים, תקציב, אמריות או ססמאות. המערכת צירכה להיות יציבה בזכות לולאה שמאפשרת לשלטון להיות קשוב ורגיש לסביבתו וזה לא רק משטר דמוקרטי, אלא כל מע' פוליטית מהממשל האמריקאי עד לאיזה שהיא מע' שלטונית שנמצאת האמאזון, למשל. ההיזון החוזר-הוא הלולאה החוזרת.

המושג מע' פוליטית נועד להתאים ולתאר כל מעשה בארגון פוליטי.   המערכת יכולה להיות מורכבת על כל שלטון או יחסים של שליטה, וניתן להבין ממנה עניינים של יציבות או חוסרה.

זוהי תאוריה מינימלית, אבלהוא כללי מדי ולא שימושי כלל.

התעלמות מתפקיד המוסדות- הם לא כוללים את המוסדות כלל, ז"א הניתוח שלהם לוקה בחסר.

המערכת נתנה מסגרת רחבה לממצאים של בהביורליסטים לגדי התנהגויות של פרטים בחברה.

מושג המע' לא סיפק מדעני מדינה שרצו לקבוע מסגרת לניתוח מע' פוליטיות-הומצא פונקציונליזם.

פונקציוליזם.

בכל מקום שיש בו התארגנות פוליטית אפשר למצוא את אותן התפקודים.

צריך לשים לב לתפקודים ולא למוסדות. ההגיון הוא רב- זה אומר שאם רוצים להשוות בין פוליטיקה בברה"מ לארה"ב-לא משווים בין מערכות השלטון בשתי המדינות אחת לאחד, אלא צריך לשאול "היכן מתקבלות ההחלטות?" ז"א- בארה"ב ההחלטות הן בקונגרס ובברה"מ במפלגה הקומו'.

הרעיון הוא שימוש במושגים מופשטים, מדברים על מע' פולי' ולא מדינה.

מושג התפקוד מחליף את מושג הסמכות. תפקוד=איפה באמת העשייה של הדברים. הרעיון הבסיסי הוא דומה לגישת המע'. ניתן לומר כי גישת המע' היא התשתית לפונקציונלית, האחרונה היא מורכבת יותר. היא גם יותר מוצלחת ויותר שימושית.

אלמונד מזהה 7 תפקודים למע' פוליטית. הרעיון הבסיסי לקחת גישה שאפשר לעבוד איתה בכל מע' בעולם.

היתרון הוא שברגע הסתכלות על תפקודים-מתגברת על הבדלים גדולים בין המערכות.  ההנחנה הבסיסית היא שיש הבדלים במורכבות, מה שמשותף הוא תפקודים המחוייבם ברמת המציאות.

כל מע' זקוקה לתפקודים הללו.

התפקודים הם:

1. חיברות, סוציאליזציה פוליטית.

1. 2.  ביטוי אינטרסים
2. 3.  צרוף אינטרסים
3. 4.  תקשורת פוליטית
4. 5.  תפוקה
5. 6.  קביעת כללים והחלת כללים
6. 7.  שפיטה עפ"י כללים

בכל מע' יש מבני פול' שדואגים לקיום התפקודים הללו ויש מקומות בהם אדם אחד הוא עושה את כל התפקודים. במע' פולטיות פשוטות זהו גם המצב- למשל שבטים.

ואם זאת לא משנה באיזה מע'-בכל מע' יבוצעו שבעת התפקודים הללו. וסביר שגורם אחד יבצע במספר תפקודים במקביל. כל משרד ממשלתי ובתי משפט עוסקים בחקיקה, לא רק כנסת ישראל.

המושג סמכות מתייחס למוסד ולא לפונקיצונליזם.

בכל מע' יש ערבוב של גורמים מודרניים ומסורתיים. למשל תקשורת, אלא שבמע' לא מפותחות התקשורת נערכת בצורות מסורתיות-כינוסים, טכסים וכו'. כאשר במע' מודרנית-אינטרנט, טלויזיה וכו'.

מה שמייחד חברות מפותחות זה ככל שחברה מפותחת יש בה יותר מורכבות, תפקידים מצומצמים ומקצועיים יותר.

השיטה לא מתייחסת כלל למוסדות, אלא מה עושים, לא מי עושה!!!!!!!!!

פירוט התפיקודים:

      תפקידי תשומה:

1. א. חיברות, סוציאליזציה פוליטית- מע' פולי' נוטות להנציח את ולבסס את עצמם, והתנסוית  מעצבות את בני האדם ומייצרים את התפיסת של האנשים את המע'. כל אחד שגדל החברה מקבל חינוך לאזרחות, אבל גם מקבל מסרים מכל מיני מקומות שדרכם הוא לומד להיות חלק מהחברה הפול' –מפלגה, תנועות נוער, חברים, ישחות יומיום.

   ב. גיוס פוליטי- בכל מע' מגייסים אנשים לפוליטיקה, למשל גיוס ממוסד, עסקנות פוליטית,

      לעיתים מגיעים אנשים בדרך עקיפה, ניתן לגייס דרך משפחה. זהו גיוס פורמאלי או לא

     פורמאלי.

1. 2.  ביטוי אינטרסים- נמצאות התארגנויות ובודדים אשר נותנים ביטוי לאינטרסים שלהם. יש קבוצות אינטרס, למשל ועדי עובדים, ארגוני תעשיינים, ארגונים דתיים, איכות הסביבה וכו'-הם מבטאות אינטרסים של הרבה פרטים.
2. 3.  צרוף אינטרסים- INTEREST AGRIGATION- לכל אחד יש אינטרס קצת שונה, כאשר האינטרסים בקבוצות-הן מחברות אינטרסים לידי תוכנית שלמה. היא מאזנת את האינטרסים השונים, הוא מפשר בין האינטרסים ומצרף אותם יחדיו.
3. 4.  תקשורת פוליטית- POL. COMMUNICATION –תפקידו הוא ההיזון חוזר, תקשורת אישית ולא פורמאליות, יכול להיות תקשורת חופשית יחסית, תקש' תחת מונופול –כל זה אמור לשמש את תפקיד ההיזון החוזר. לפעמים יש לה הטעיה לא מודעת לכיוון השלטון. יש אנשים שערכם התקשורתי יותר גדול-למשל רוה"מ.

תפקודי תפוקה:

1. 5.  קביעת כללים –

6. והחלת כללים

1. 7.  שפיטה עפ"י כללים

ביקורת-אידיאולוגיה שמרנית, מושתת על ערכים ליברליים ודמוקרטיים. שימושיות שלה- גישה במסגרת הגישה המוסדית, היא משולבת גם בגישות אחרות.

תיאוריה:

מילה נרדפת לפרדיגמה, נותנת לנו דרך מסוימת להסתכל על העולם.

גישת המערכות והפונקציונליזם :

• גישות הקשורות להלך-רוח של הביהיבורליזם. דויד איסטון הציע את  שבה יקובצו ממצאי המחקרים הביהיביורליסטים.

תשומות(INPUT):

1. תביעות-יש שומרי שער המונעים עומס יתר והתמוטטות, לדוג': אחוז חסימה.
2. תמיכות- נותנות לגיטימציה למערכת, לדוג': בחירות.

תפוקות (OUTPUT):

1. החלטות הממשל ומעשים של הרשויות.

• הקופסא השחורה- אם מפלגה זכתה בשלטון היא ממירה את התשומה לתפוקה- מדיניות.
• לולאת המשוב (FEEDBACK) – לתת לגיטימציה ודה-לגיטימציה לשלטון.

• זו מערכת שקולטת את הסביבה ומסתגלת – משתנה לפי הצרכים.
• תפיסת התרבות הפוליטית אומרת שכל ציבור מקבל את השלטון המגיע לו
• כאשר המערכת לא מקשיבה לסביבה שלה – היא מתמוטטת.

יתרונות המודל:

1)       יחידת המחקר היא הפרט ומתוך זה אנו יכולים להגיע להצגת הדברים בתוך מערכת גדולה.

2)       מסגרת ניטרלית באופן יחסי

3)       FEEDBACK

חסרונות המודל:

1)       לא נותנת לנו מסגרת מחקרית מוצלחת, היא מינימאלית וכללית מדי.

2)       מסגרת שמרנית נאיבית.

3)       ישנה הטעייה לטובת הרעיון הדמוקרטי הליברלי (המערכת יוצרת מציאות מדומה)

פונקציונליזם:

פונקציה = תפקוד. הרעיון לתת מסגרת מעבר לעולם המוסדי המוכר, רעיון זה בא להחליף את הגישה המוסדית הישנה (שהיא בדגש פורמלסטי) .

באה ממחשבה הקרובה למדעי הביולוגיה ומדמה את המערכת הפוליטית לגוף ביולוגי עם צרכים בסיסיים. ההשראה באה מגישת המערכות, הרעיון הוא להציע גישה שהיא לא ערכית, עם אידיאולוגיה סמויה והמטרה היא ליצור מסגרת אחת כוללנית התאפשר לערוך מחקרים לכל המערכות ותספק לנו אמות מידה ויצירת מסגרת להשוואה המתגברת על ההבדלים הגדולים של המיסוד (לדוג': במערב יש מערכות רב-מפלגתיות ובמדינות החדשות יש מערכת של מפלגה אחת גדולה) למרות שיש הבדלים בין מערכות המשותף לכולם הוא 7 תפקודים (ללא שום קשר להתפתחות ולאידיאולוגיה):

1. חיברות, סוציאליזציה פוליטית וגיוס פוליטי – פה נבנת התפיסה של האדם את הפוליטיקה. ישנם גורמים המשפיעים על החברות הזה (סוכני חיברות- משפחה, בתי כנסת, תנועות נוער, חברים, חינוך לאזרחות, תקשורת)
2. ביטוי אינטרסים–  לכל מערכת פוליטית יהיה ייצוג מסוים לאינטרסים של קבוצות מסוימות
3. צירוף אינטרסים–  צירוף של אינטרסים של יחידים לתוך סוג של פשרה (לא תמיד באופן שיווני)
4. תקשורת פוליטית–  מדיה אלקטורנית, בתי כנסת, תנועות נוער, כל מסר שיש בו עניין פוליטי המגיע מסמכות כלשהי.
5. קביעת כללים –  חוקים, נהלים וכללים (רשות מחוקקת)
6. החלת כללים –  ביצוע הכללים (רשות מבצעת)
7. שפיטה עפ"י הכללים –  הרשות השופטת

לכל המערכות הפוליטיות יש מבנים פוליטיים העוסקים בהפעלת התפקודים הנ"ל.

בכל מערכת יש אספקטים מסורתיים (לדוג': הדרכים של התקשורת הפוליטית, שגם במדינות מפותחות בהן יש מדיה אלקטורנית מפותחת מתקיימת תקשורת פוליטית בין אישית ובדרכים המסורתיות (בתי כנסת, תנועות נוער))