מאז שהחלו בני אדם ליצור דימויים חזותיים בציורים הם רצו כי ליצירות שלהם יהיה ערך תקשורתי כלשהו, כלומר יכולת להעביר מסר שאותו בני אדם אחרים יבינו. בימיה המוקדמים של האמנות היו אלו על פי רוב מסרים דתיים או מוסריים שהיו אמורים "לחנך" את הצופים ביצירה דרך אותם דברים שהם "אומרת". גם בימינו אנו משתמשים ביצירות אמנות בכדי להעביר מסר שיכול להיות כל דבר החל מתובנה פילוסופית ועד לעמדות חברתיות. איך כיצד יוצרות יצירות אמנות את המשמעות שלהן? כיצד מבינים בני אדם מהו הנושא ומהו המסר של יצירת האמנות? בכדי לענות על שאלה זו אנו פונים אל הנושא של אמצעי הסמלה ביצירת האמנות.
הסמלה, כפי ששמה מרמז, הוא העברת תוכן, מהות מופשטת כלשהי של מידע, דרך שימוש בסמלים. סמלים יכולים לקבל את משמעותם בדרכים שונות, שלעיתים יכולות להיות טבעיות (סמלים אינדקסיאליים) אך על פי רוב הם תלויות מוסכמות חברתיות. מה הכוונה בכך? כאשר אנו למשל רואים ציור העושה שימוש ביונה עם עלי זית אנו מבינים כי מדובר ביסוד המייצג את השלום, אך מדוע אנו יודעים זאת? כמובן שאין זה מכיוון שבמציאות יונה עם עלי זית אכן מביאה את השלום או מכילה אותו בצורה כזו או אחרת. הסיבה שאנו מבינים כי יונה עם עלה של זית מביאה עימה מסר של שלום היא מכיוון שהחברה שלנו רואה בדימוי כזה כסמל, והסמל הזה אינו פנימי או מהותי ליונה אלא תוצר של מצב חברתי שנוצר בזיקה לסיפור תנ"כי ידוע. אמצעי הסמלה כאלו שימשו את האמנות מאז ומתמיד ובעיקר את האמנות הדתית שעשתה שימוש במדיום החזותי בכדי להעביר סיטואציות תנ"כיות, למשל. אך כיצד ידעו אנשים בעבר (ובהווה) כי אדם אחד המתואר בתמונה הוא ישו ואילו האיש שלצידו היא מריה? גם כאן אנו יכולים לדבר על מערכת של סמלים, מוסכמות חברתיות שאינן קיימות בדימוי עצמו אלא במערכת החברתית הנוצרת סביבו והמשמעות שמיוחסת לו מתוך זיקה אל מרכיבים תרבותיים משותפים כמו סיפורי התנ"ך והברית החדשה. במידה רבה, הצטרפות לתרבות, בוודאי תרבות עם יסודות חזותיים (מה ששנים רבות לא הייתה היהדות), כוללת הכרות עם אמצעי הסמלה שונים המשמשים את אותה תרבות בכדי ליצור משמעות בדימויים חזותיים (אך לא רק, וכאן אין ליהדות במה להתבייש).
