פרמנידס
עיקרי הדיאלוג
סוקרטס שואל את זינון ופרמנידס אם יתכן כי מה שהווה הוא אינו אחד אלא ריבוי. טוען סוקרטס כי דברים יכולים להיות אחד ורבים. לכל הדברים הגדולים יש חלק בגדול כפי שלכל הדברים היפים יש חלק ביפה. אזי בדבר יפה וטוב יש חלק שהוא יפה וחלק שהוא טוב. האדם הוא אחד בכך שהוא אדם יחיד בפני עצמו והוא גם הרבה כי יש בו חלקים. שואל פרמנידס, האם יש אידיאה של שיער? של רפש? של כל דבר ודבר? סוקרטס אינו יודע. טוען פרמנידס: או שיש ממשות או שיש אידיאות והוא מניח היפותזות. היפותזה ראשונה: הכול מוחש. אבל דבר מוחש לא יכול להיות בכל מקום בו"ז. סוקרטס נותן כדוגמא את היום. טוען פרמנידס כי אם האידאה היא מוחשת אזי היא דומה למה שממחישה. כלומר האידיאה של היופי היא יפה. אזי שואל הוא – האם האידיאה של הקטן היא קטנה? טוען סוקרטס כי האידיאה אינה הדבר עצמו אלא רעיון, דוגמא. כלומר הוא שולל את ההיפותזה הראשונית.
פרמנידס מניח כי הכול מושכל. אבל אז כל הדברים בעולם הם מושגים. נניח הטרוגניות אז אומר הוא כי הווייתם של הדברים הנו ביחס אחד אל השני. כלומר, אם יש מושכל ויש ממשי אזי אין קשר בינם. כלומר אין הדמויות, האידיאות, יכולות להיות בעולם הממשי. ואם לנו אין חלק בידיעה, במושכל אז כיצד נדע אנחנו את האידיאות? האלוהי רואה את האלוהי ומוחש את המוחש והרי אנחנו מוחשים…והגענו לאפוריה.
נזכור כי לאחר המדינה אפלטון טוען כי ישנה ראשית אחת ממנה נובעות כל ההיפותזות.
פרמנידס למעשה טוען כי הפילוסופיה עליה לעסוק בכל מה שבעולם ולא רק בטהור ובנשגב. עבור פרמנידס לא ניתן להפריד בין עצם למאפייניו ואילו על פי אפלטון ישנם אספקטים של דברים. כלומר, הומוגניות (אטומיסטים) מול הטרוגניות (גוף ונפש, ממשות ואידיאות. מה מבדיל בין האידיאה של הגדול לדבר הגדול עצמו? מה הופך את האידיאה לאידיאה? נכנסנו לנסיגה אינסופית…
לפי פרמנידס מה שהווה הוא אחד ואחיד. הוא אינו עומד בשום יחס לשום דבר אחר. אך יש לזכור כי אפלטון סייג את עקרון הסתירה במדינה ד' בכך שאמר שדברים יכולים לקבל מובנים שונים (והפוכים) בחלקים שונים ובזמנים שונים. ניתן 'להחליש' את האחד כדי לדבר עליו (הרי לפי פרמנידס לא ניתן לדבר על האחד כי אז מתייחסים אליו והרי הוא עומד ביחס לעצמו בלבד). אומר אפלטון כי האידיאה היא עומדת בפני עצמה אך גם לוקחת חלק בעולם המוחש. הוא פועל על פי המתודה ההיפותטית בכך שמניח את הדואליות שפרמנידס מסרב להניח.
ראה גם:
